1, בִּלְעָדֶיךָ, בִּלְעָדֵי, – מלת היחס, לא אני, לא לי, מלבד ממני, חוץ ממני, ohne, ausser; sans, excepté; without: ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם בִּלְעָדַי רק אשר אכלו הנערים וכו' (בראש' יד כג=כד). ויאמר פרעה וכו' שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו ויען יוסף את פרעה לאמר בִּלְעָדַי אלהים יענה את שלום פרעה (שם מא יה=יו). וּבִלְעָדֶיךָ לא ירים איש את ידו ואת רגלו (שם מד), לאמר בלי רשותך. למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בִּלְעָדָי אני יי' ואין עוד (ישע' מה ו], כמו מלבדי. – ובסמי': בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה (איוב לד לב). – ועם מ בראשו ובפתח ב: מִבַּלְעָדַי: אנכי אנכי יי' ואין מִבַּלְעָדַי מושיע (ישעי' מג יא). – ובסמי' מִבַּלְעֲדֵי: ויתן איש בך את שכבתו מִבַּלְעֲדֵי אישך (במד' ה כ). בבנתכם לכם מזבח מִבַּלְעֲדֵי מזבח יי' (יהושע כב יט). הֲמִבַלְעֲדֵי יי' עליתי על המקום הזה (מ"ב יח כה), לאמר האם בלי רשותו. הֲמִבַּלְעֲדֵי אנשינו עשינו (ירמי' מד יט). כי מי אלוה מִבַּלְעֲדֵי יי' ומי צור זולתי אלהינו (תהל' יח לב). –ואמר המשורר: וארדוף אחרי דבר מחודש כרודף אחרי שיות אבודות, שבא מרעיוניו נפלה בם ולא הניח לבלעדיו שרידות (ר"י הלוי, הפשט הזמן).