* 1, בסר על, בסר בּ..., — עשה פני בסר, זלזל בדבר, בזה, gering schätzen; mépriser; contemn: אר"ש בשם ר' יהושע בן לוי משל למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וחזר ושלח לה עוד שמנה ע"י שלוחו עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך כיון שידע המלך שאיבדה אותן טרדה מביתו בא לו שושבינה לפייס למלך אמר אדוני המלך אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה אמר המלך אי שמים ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמנה לא היה לה לאבד את שלך או ג' או אפילו כלם אלא כך היתה בוסרת עלי שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מיד ליד איבדה אותן  מד"ר שמות מב. אמר הקדוש ברוך הוא אם נגלה אני אליו (אל משה) בקול גדול אני מבעתו בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה שם מה. שמא מפני שהן (דברי תורה) מתוקין מדבש בסרתי בהן תנחו' בובר, עקב. מי שרואה את ארבע מינים הללו (האתרוג וכו') הוא בוסר עליהן והן גדולות לפני הקב"ה שם אמור כט. לב בוסר בחלקו 2 של חברו שם בראש' לד.

— פִעל, *בִּסֵּר, — כמו הקל, בנחץ הפעולה: יתרו כומר היה לע"ז וראה שאין בה ממש וביסר עליה מד"ר שמו' א.