*, ש"ז, מ"ר בַּעְבּוּעִים, – א) כמו אֲבַּעְבּוּעָה, כעין בועה, נפח על פני איזה גוף, Blase; bule; bubble : בעבוע שבחבית שניקב (טבו"י ב ח), נפח הנעשה על פני כלי חרס או זכוכית בעת שרפתם בכבשן. – ב) שה"פ מן בעבע, עשיית אבעבועות, למשל בגד שהופשט על פני הים, ומשקה בשעת רתיחה: הטבילן (את הבגדים) נגובין עד שיבעבעו ויניחו מבעבוען (מקוא' י ד). כמין בעבועין שעושה המטר כשימטיר הרבה (רה"ג, שם). ולכן נקרא מזרקי יין על שם שהוא עושה בעבוע ביציקתו (בעל הנפש להראב"ד, שער המים). ומתחלל בדם ועושה בעבוע כגון שעושה המפוח לזכוכית והבעבוע הראשון הוא הלב שהוא משכן החיים (ר"א הקראי, ג"ע, טמאה וטהרה א). שמניחים התבשילין בתנור ורותח בבעבוע  (שם, שבת יח). כבר רתחו (הקדרות) ונחו מבעבוען (ר"נ על הרי"ף, שבת שכט).