ש"נ, מ"ר בְּעוּלות, – א) אשה שיש לה בַּעַל  Verheiratete;  mariée;  married:  רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בְעוּלָה (ישע' נד א).  לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בְּעוּלָה (שם סב ד).  – ואמר בן סירא:  עם בְּעֻלָה אל תטעם ואל תסב1 עמה שכר (ב"ס גני' ט ט).  – ומ"ר: על הבעולות הן חייבין ואינן חייבין על הארוסות (ירוש' קדוש' א נח ב).  – ב) בנגוד לבתולה, אשה שנבעלה: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה (כתוב' יב.).  נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה (סנהד' כו:).