1, פ"י, עתיד יִבְעַט, יִבְעֲטוּ. — א) בעט הסוס, הכה ברגלים האחרוניות, ausschlagen; ruer; to kick — ובהשאלה, היה סורר ומורה, בזה וזלזל: וישמן ישרון וַיִּבְעָט, וכו' ויטש אלוה עשהו (דבר' לב יה). — ועם בְּ: למה תִבְעֲטוּ בזבחי (ש"א ב כט), לאמר למה תבזוהו.  שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ואמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה (ברכ' יז.).  לפי שהעושר הוא רמז לכל יתרון מביא האדם לבעוט ולכחש בשם (מלמד התלמ', ויצא). — ובמשמעתו העקרית: הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט תוספת' ב"ק א ה, וגמ' שם יה:.  אל יאמר לך אדם וכו' שבעטתו פרדה וחיה (ירוש' יומא ח מה:).  לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו והיה בועט לזה ומנגח לזה (תנחומא בובר, ויגש ג). — וגם אדם שהכה ברגלו: היה בכור רדפו ובעטו ועשה בו מום (בכור' ה ד).  שבעטו (את הבכור) בשעת רדיפה (גמ' שם לה.). וכשאראה הסכין בידך אבעת מפחד הסכין ואבעט בך שהנפש חצופה (מדרש ויושע א). — ב) בכלל, הקיש ברגלו על דבר, דרך ענבים, stampfen; frapper du pied; trample : לוקחין גת בעוטה מן הע"א (ע"ז ד ח).  כונסין לו גרנות ובועטין לו גתו מס' שמחות ה ב.  ההוגים כיונים והמנמין והמפפין בידיהם והבועטין ברגליהם והמהלכין בראש אצבעותיהן (דרך ארץ ב).  גיגית מלאה ענבים בעוטים (סמ"ג מ"ע, סה) . — וגם באחורי היד, למשל בעיסה: שף אחת בועט שתים שף שתים בועט שלש  (מנחות עו.). — ג) בהשאלה בעט הכותל, התעקם באמצע ונטה לנפל: וכלונסאות של ארז היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט (מדות ג ח). — ובהשאלה, במשמע מרד: שאם באת לבעוט דע שאתה ירא (ירוש' ברכ' ט יג:). — ד) נגע דבר בדבר בתנועה מהירה ופתאומית, למשל כף המאזנים שכרעה ונחבטה בארץ anstossen; heurter; to push : שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ (רגמ"ה ב"ב פט.).  וצריך להגביה כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ שלשה טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזור מהרה למעלה (ערוך, ערך נפש).

— נִפע', נִבְעַט, — שבעטו בו: הרואה שהוא נבעט מחיות רעות כזבים יתאמר עליו (פתרון חלומ' ג ב).

— פִע', * בִּעֵט, — כמו הקל בנחץ הפעולה: היתה (הבהמה) מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה (ב"ק ב א).  משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו אמר לה מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך (ברכ' לב.). — ובהשאלה, במשמעת מרד: שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט (ירוש' ברכ' ט יג:).  מבעט בהוראה (הוריות ב:).  איוב לוקה ומבעט וכו' (שמח' ח).  תלמיד חכם המבעט ברבותיו (סוט' כב.). — ובמשמעת זלזול: מבעט ביסורין (ירוש' ברכות ט יג:).  והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם (תנחומא בובר, ויגש ג).

הִתפ', °הִתְבַּעַט, — עשה תנועות ברגל: שחט וראה עיקור רגליה וכו' והתבעטה בידיה ורגליה יחד (הלכ' טרפות, אלדד הדני, ב ו).