* 1, ש"נ, מ"ר בְּעִילוֹת, — שה"פ מן בָּעַל, שכיבת זכר את נקבה, Beischlaf; coitus; sexual intercourse : אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה (יבמ' ה א). אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות (שם ו ה). נותנין לה (לאשה שהגיע זמנה לראות ונישאה) בעילת מצוה (נדה י א). איזו היא איילונית וכו' שאין לה דדין ושערה לקוי ומקשה בשעת בעילה (תוספתא יבמ' י ז). זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת (ירוש' ברכ' ב ה:). נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות (שם גיט' ד מח ד). אשת איש שזינתה הוולדות לבעל מפני שרוב בעילות מן הבעל (שם סוט' א יז.). ואת החתן ואת הכלה (מכניסין) לחופה ובועל (החתן) בעילת מצוה ופורש (כתוב' ד.).
1 בערבית בִעַאל بِعَال ואמרו בחדית' אדות ימי תשריק שהם ימי "אכל ושרב ובעאל". אכילה ושתייה ותשמיש המטה.