*, ש"נ, מ"ר בְּעִיטוֹת, — שה"פ מן פעל בעט, Hinten Ausschlag; ruade; kicking: על השן ועל הרגל משלם נזק שלם ועל נגיפה ועל נגיחה ועל נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה משלם נזק שלם (תוספת' ב"ק ה ט).  לרכובה שלש ולבעיטה חמש (גמ' שם כז:).  אעשה בי מום בבעיטה ואפסל מקרבן (מדרש ויושע א).  — ודריסה חזקה ברגל או חבטה ביד: כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה והשיפה והבעיטה בחטים ר' יוסי אומר בבצק (מנח' ו ה).  — ובהשאלה, במשמעת מרד: המדות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ובנחת רצוני לומר הבעיטה והגאוה ועזיבת הדעות האמיתיות (מו"נ ג לט).  טוב העולם הזה הוא כלה מהרה והוא סבה לבעיטת העם (מלמד התלמידים, תולדות).  וידוע כי הבעיטה תאמר על העובר במה שהוזהר עליו (שם, קדושים).  שהזמן הזה זמן בעיטה שהאוצרות מלאות כל טוב (שם, חג הסוכו').  צריך האדם להתעורר מסוררותו ומבעיטתו עד שיעזוב דרכו שהוא רדיפת התאוות והוא הזנות (שם, שבת תשובה).  יהיה זה סבה אל הבעיטה בו (רלב"ג משלי כ כח).  ענג ובעיטה (ר"א בדרשי, חותם תכנית, גיל).  ולכן התאונן והתרעם כל אותה תרעומת על חסרונן והפקדם ממנו וזאת בעיטתו כלומר שיקשה בעיניו אבדת אותן המותרות ויצטער על הפסקם ממנו (באורים, ידע' הפנינ' לג).  שלא היה לו יתברך לשום את כל משא עונות הדור עלי כי אם ע"י יסורין קלים שאוכל לסבול מבלי אבעוט באופן שכל יסורי לא יספיקו למרק בעיטתי (האלשיך, איוב ז כ).  בזמן הזה שהוא זמן בעיטה וסוררות וכו' שיתעורר האדם משינה זאת ויסור עצמו מהשמנות ומהבעיטה ויעזוב דרכו שהיא רדיפת התאוות וההנאות (מנוה"מ סי' רצו).  חשב (איוב) בלבו כן שמא חטאו (בניו) ברב השלוה והבעיטה וכו' וברכו אלהים בלבבם (אוהב משפט, באור' לאיוב א ה).