*, בַּעַל הַבַּיִת, ומ"ר בַּעֲלֵי בָתִּים, בַּעֲלֵי-בָּתִּים 1, — בנגוד למי שאינו אדון הבית, אורח, עני, פועל עובד אצל אדם, וכיוצא בזה: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים (שבת א א).  בעל הבית שנתן פיאה לעניים לא יטול בעל הבית לקט מן העניים (תוספתא פאה ב ב).  קשרי עני שמקפיד עליהם ושל בעל הבית הרי אלו חוצצין ושל בעל הבית שאינו מקפיד עליהן ושל עני הרי אלו חוצצין (שם מקו' ז ג).  הכל לפי כבוד בעל הבית והכל לפי כבוד האורחים (שם ברכו' ד יח).  השוכר את הפועלים בין שהטעו את בעל הבית ובין שבעל הבית הטעה אותם וכו' (שם ב"מ ז א).  — ובמשמעת אדם סתם שאין לו תפקיד מה או אומנות, וכדומה לזה.  בנגוד לאפוטרופוס: יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפוטרופוס (גיט' ה ד).  — ובנגוד לאומן, לרופא, לחנוני, לנחתום, לגנן, וכיוצא בזה: מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומים טמא (כלים ה ה).  שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי בתים טהורה (שם יב א).  קנה מאזנים של סרוקות טמא מפני אונקליות ושל בעלי בתים אם יש בו אונקליות טמא כסוי טני מתכת של בעלי בתים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין ושל רופאים טמא הדלת שבמגדל של בעלי בתים טהורה ושל רופאים טמאה (שם ב).  הלוקח מן התגר וכו' הלוקח מבעל הבית (שם דמאי ד כא).  מוכר לתגר ואין מוכר לבעל הבית (שם ע"ז א כא).. קנובת ירק של גננים אבל בקנובת ירק של בעלי בתים אף רבנן מודין (ירוש' תרומה, יא מח.).  — ובמשמעת אנשים אמידים, לא עניים: בא המלך וישב במדינה סמוך לביתו ואמר להשרים והדוכסין שלו כמה בעלי בתים יש להם תנו להם כך וכך חטים ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם כמה עניים ואביונים יש בהם וכו' (תד"א כב).  ואנשים שאין תורה וחכמה והלמודים אומנותם2: וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום (שם יט).  אם יהיה חכם קהל יספיק לו (הספר) וכו' ואם הוא בעל הבית ימצא לו נחת רוח ואם הוא מלמד תינוקות מה טוב ומה נעים (עמר השכחה, בראשית השירים והמשלי').  כל הקושיות האפשריות שיעלו בלב בעל הבית ואיש בינוני ( REJ 1891, Janv. 83).   — כל ראש בית אב שהוא אחד מיחידי הקהלה: קבענו בחוק ולא יעבור שכל אחד מבעלי בתים דפה שיתחיל בנו ללמוד חומש (פנקס קראקא, שנת שצח, אוצה"ס ד).