ש"נ, סמי' בַּעֲלַת, מ"ר בַּעֲלוֹת, סמי' בַּעֲלוֹת –אשה שדבר מהדברים שיך לה, שהוא קנינה, Besizerin; maitresse de, mistress: אחר הדברי' האלה חלה בן האשה בַּעֲלַת הבית (מ"א יז יז). – ומ"ר: ובישנן (המשרתות)  את ילדי בעלות בתיה (יל"ג, ספור בעבור נעלים). – אשת בעלת חוב  (כתוב' י ו), שיש לה חובות אצל אחרים. – ובמשמעת °אשה ממעמד אנשים אמידים: שמחייבין אותו (את הבעל) ליתן לה בגדים הראויים בימות הגשמים ובימות החמה בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה מדינה (רמב"ם, הלכות אישות יג). – ובהשאלה, בַּעֲלַת דבר פלוני, אשה מצֻינה בדבר ההוא, שיש לה הסגולה ההיא וכדומה: בקשו לי אשת בַּעֲלַת אוב (ש"א כח ז), שיודעת להעלות אוב.  מרב זנוני זונה טובת חן בַּעֲלַת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה (נחו' ג ד).  בעלת אברים (ברכ' לב.), אשה שאבריה גדולים. – בעלת יופי (תענ' כד.).  בעלת מום (תמו' כז.), בהמה שיש בה מום. – בעלות נוי: שהיו (בנות ירושלם) בעלות נוי והיתה כל אחת מהן אומרת אם תילכד ירושלם אני באה לידי גאולה שאני בעלת נוי (פסיקתא רב' לא).  טלית בעלת חמש (מנח' לז:), שיש לה חמש כנפים.  היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות (רש"י ביצ' כח.).  אבל היא בעלת מצח ועזות (אמרי בינה על משלי).