בַּעֲלָן
°1, ש"נ, לנק' בַּעֲלָנִית, מ"ר בַּעֲלָנִים, -ניות, – מי שחפץ בדבר, שיש לו תשוקה לזה, בלשון העם: הנה בילדותי שהיו כוחותי עמי הייתי בעלן להתעסק תמיד להעמיד העננים כדי שאקדש הלבנה (זכרון טוב, ספורי מעשיות של הצדיק מנעסכאיז יט:).
1 י"א כי זו המלה השגורה בפי ההמון (של האשכנזים) היא לא בעלן כ"א בלען.