1, ש"ז, בהפס' בָּעַר, מ"ר בְּעָרִים, – אדם שאין לו דעת, בלי חכמה וידיעות, unwissend;  ignorant: איש בַּעַר לא ידע וכסיל לא יבין זאת (תהל' צב ז).  כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל וָבַעַר יאבדו (שם נט יא).  ואני בַעַר ולא אדע בהמות הייתי עמך (שם עג כב).  אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בָּעַר (משלי יב א).  כי בַעַר אנכי מאיש ולא בינת אדם לי (שם ל ב).