א.1, – א) פ"ע, ביחס להאש, פעולת האש בגופים, brennen; brûler; burn: ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בֹּעֶרֶת ירמי' כ ט.  וּבָעֲרָה (הלהבה) ואכלה שיתו ושמירו (ישעי' י יז). – והחמר אשר האש פועלת עליו: הסנה בֹּעֵר באש (שמו' ג ב).  כפשתים אשר בָּעֲרוּ באש (שופ' טו יד).  גחלים בָּעֲרוּ ממנו (ש"ב כב ט).  לזפת בֹּעֵרָה (ישע' לד ט). – ובהשאלה, להכעס, חרון: כי בָעֲרָה כאש רשעה (ישע' ט יז), לאמר חזקה מאד.  תִּבְעַר כמו אש קנאתך (תהל' עט ה). – ב) בער בדבר, אחזה האש בהדבר: כי בָעֲרָה בם אש יי' (במדבר יא ג).  וַתִּבְעַר בצאן ובנערים (איוב א טז). – ג) פ"י, אכלה האש, כלתה את החמר: כאש תִּבְעַר יער (תהל' פג טו). – ועי' אש. 

– נִפע', נִבְעַר, – נאחזה בו האש, נשרף: ויש עצים שאינן נבערין  (ר"נ על הרי"ף פסח' טו).

– פִע', בִּעֵר, – א) עשה שֶׁאֵשׁ תבער, anzünden; allumer; kindle : לא תְבַעֲרוּ אש בכל משבתיכם (שמות לה ג).  והאבות מְבַעֲרִים את האש (ירמ' ו יח). – וביחס להחמר הבער: וּבִעֵר עליה הכהן עצים (ויקר' ו ה). – ובמשמעת הסיקהו לשרף עצים, לחמם או לבשל, לאפות: והיה (העץ) לאדם לְבָעֵר ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם (ישעי' מד טו).  ולבנון אין די בָּעֵר (שם מ טז). – ובבינוני: ואת האח לפניו מְבֹעָרֶת  (ירמי' לו כב). – ב) אכל את תבואת השדה החמור, הגמל, abweiden; brouter; depasture: ושלח את בעירה וּבִעֵר בשדה אחר (שמות כב ד).  הסר משוכתו (של הכרם) והיה לבָעֵר פרץ גדרו והיה למרמס (ישעי' ה ה ). – ג) עשה שלא ישאר מאומה, השבִית, כלה, wegräumen; exterminer, enlever; remove, exterminate : בִּעַרְתִּי הקדש מן הבית (דברים כו יג).  ויתר הקדש וכו' בִּעֵר מן הארץ (מ"א כב מז).  וּבִעַרְתִּי אתכם מן הארץ (ש"ב ד יא).  ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערים את הכל מלפני השבת (פסח' ג ו). – ועם אחרי: וּבִעַרְתִּי אחרי בית ירבעם (מ"א יד י).  הנני מבי אליך רעה וּבִעַרְתִּי אחריך (שם כא כא). – ובמוסריות: וּבִעַרְתָּ הרע מקרבך (דבר' יג ו). וּבִעַרְתָּ דם הנקי מישראל (שם יט יג).

– פֻע', *בֹּעַר, השדה שבערה אותו הבהמה: באין גדיר יבוער כרם (ב"ס גני' לו ל). – ובמשמ' שבערו אותו מן העולם: חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער (פסח' ב ג).

– הִפ', הִבְעִיר, – א) הדליק האש, anzünden; allumer; to kindle : וַיַּבְעֶר (שמשון) אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים וַיַּבְעֵר מגדיש ועד קמה ועד כרם זית (שופט' טו ה).  כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם הַמַּבְעִר את הבערה (שמות כב ה).  שלשית באור תַּבְעִיר יחזק' ה ב.  והוא הקטיר בגיא בן הנם וַיַּבְעֵר2 את בניו באש (דהי"ב כח ג).  (היו לפניו) שתי נירות כבין נתכוון להבעיר את זו והבעיר את זו חייב אחד כבה ואחד דולק נתכוון לכבות את הדלק והבעיר את הכבה להבעיר את הכבה וכיבה את הדלק (תוספתא שבת יא ה). – ב) עם אחרי, עשה שלא ישאר ממנו דבר, vertilgen; exterminer; exterminate: הנני מַבְעִיר אחרי בעשא ואחרי ביתו (מ"א טז ג). – ג) השחית תבואת השדה ע"י בהמות: כי יַבְעֶר3 איש שדה או כרם ושלח את בעירה (שמות כב ד).

– נִתפ', *נִתְבָּעֵר, – נפל תחת חובת הבעור: היה אפשר לבערו דמיהן מתבערין בשביעית (שבי' ז ב).  פירות שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ מתבערין בכל מקום שהן רשב"א אומר יחזרו למקומן ויתבערו (פסח' נב:).  לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית (קידו' נח.). – ובמשמ' שבערו אותו: שמתבער מן העולם (רש"י סוכ' מ.).