*1, ש"נ, כנ' בְּקַעְתִּי, בְּקַעְתְּךָ, מ"ר בְּקַעְיוֹת 2, — חתיכת עץ שנבקע ונתז מן קורה וכדומה,  Span;  éclat de bois;  chip:  ואין סומכין את הקדרה בבקעת (ביצה ד ה).  לא יתן אדם אבן על גבי בקעת כדי לשברה (תוספתא יו"ט ג יד).  אין מכבין את הבקעת (שם שם יג).  ניתזה בקעת מן העץ המתבקע (שם מכות ב א).  נתזה הבקעת עליו (ירוש' שם ב לא:).  הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ב"ק לב:).  עכו"ם שחקק קב בבקעת ישראל (שבת כט.).  בקעת של ארז (ספרי, חקת קכד).  בקעת של עץ שחוקקין בה בית קבול ותוקעין בו הסדן של ברזל (רמב"ם כלי' ב ג).  ומ"ר:  אפילו אוכלת בקעיות (חול' לז:).  בקע לי שני בקעיות עצים מלא לי שתי חביות של מים (פסיק' דר"כ, איכה, יתום לא ישפוטו).  אמרו לא נסע (טוריינוס) משם עד שבאה עליו דיופלה של רומי ופצעו את מוחו בגיזרין ובבקעיות 3 (מגי' תענ' יב).