פ"י, בָּקַעְתָּ, וַיִּבְקָעוּהָ, בְּקָעֵהוּ, מקור בכנ' בִקְּעָם, — א) חלק וחצה גוף באופן שנקרע ונתפרקו חלקיו זה מזה מעצמם, spalten; fendre; to cleave: וַיִּבְקַע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים שופט' יה יט. ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו וַיִּבְקַע צור ויזבו מים ישע' מח כא.  בתפשם בך בכפך תרוץ וּבָקַעְתָּ להם כל כתף יחזק' כט ז.  מסיע אבנים יעצב בהם בּוֹקֵעַ עצים יסכן בהם קהל' י ט. — ואת הים: ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים וּבְקָעֵהוּ ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה שמות יד יו.  מוליך לימין משה זרוע תפארתו בּוֹקֵעַ מים מפניהם לעשות לו שם עולם ישע' סג יב.  בָּקַע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד תהל' עח יג.  והים בָּקַעְתָּ לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה נחמ' ט יא.  אתה בָקַעְתָּ מעין ונחל תהל' עד יה.  על בִּקְעָם הרות הגלעד עמו' א יג. — והארץ במחרשת וכדומה: כמו פלח וּבֹקֵעַ בארץ תהל' קמא ז. — וּבָקַע עיר בצורה, עשה בה בקיע ופתחה ולכדה: בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לְבִקְעָם אליו דהי"ב לב א.  ויעלו (הערבים) ביהודה וַיִּבְקָעוּהָ וישבו את כל הרכוש שם כא יז. — והעוף את ביצתה ליציאת האפרוח: שמה קננה קפוז ותמלט וּבָקְעָה ודגרה בצלה ישעי' לד יה. — ופעול: ורואה את ההר כאלו בקוע1 לפניו תוספתא עירו' ו יא.  היה כנוד בקוע שנתפתח להכניס הרוח דא"ז א. — ובמשמ' עשה שיצא בכח: וראו אילת השחר שבקעה אורה מד"ר שה"ש, מי זאת. — ומליצה, *בקע את מתניו של פלוני, הכניעהו: אל תמשילהו (את בנך) בנעוריו ואל תשא לשחיתותיו, כוף ראשו בנערותו ובקע מתניו כשהוא קטן ב"ס גני' ל יא=יב. — *ועומד: היו בבית אחד ובקעה עליהם הקורה מכי', פסחא טו. — *ובמליצה: אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה (כשנאמר להם שלא ימצאו את המן ביום הששי) שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאהו למחר שם בשלח ד ד. — ב) בקע בדבר, נכנס בכח לתוך דבר, durchbrechen; pénétrer; break through: וַיִּבְקְעוּ שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם ש"ב כג יו. שרשי חטים בוקעים בארץ חמשים אמה ילק', ש"א רמז קב. — ובכלל נכנס ועבר: חצר שהרבים בוקעים בה ירוש' פסח' א כז:. מחיצה שהגדיים בוקעים בה שבת קא..  תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעים בו ערוב' כב:.  כשבא ליכנס היה בוקע בהיכל דרך דרום להלך בין מזבח הפנימי ולמנורה רש"י יומא נא:. — ובדבר מפשט, מתפשט בכח: טומאה  תחת העמוד בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אהל' ו ו.

— נִפע', נִבְקַע, — א) בקעו ושברו אותו, או שנבקע ונשבר מעצמו, sich spalten; se fendre; cleave oneself: ביום הזה נִבְקְעוּ כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו בראש' ז יא.  וַתִּבָּקַע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם במד' יו לא-לב. וְנִבְקַע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד זכר' יד ד.  צרר מים בעביו ולא נִבְקַע ענן תחתם איוב כו ח.  הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יִבָּקֵעַ שם לב יט.  ויביאום (את השבויים) לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם נִבְקָעוּ דהי"ב כה יב. כותב עליהם (על האבנים) בדיו ומראה להן שמיר והן נבקעות מאליהן כתאינה זו שנבקעת בימות החמה סוט' מח:.  א"ל ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו א"ל לא והלא כריסו נבקעת א"ל מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת ניד' יג:.  בין הרועה והזאב נבקעת השה מד"ר שמות ה.  התחילו אומרים ליצנות וכו' תנפח כריסו ותיבקע שם במד' ז.  אדם שאינו עושה צרכיו ד' ימים או ה' אינו מת או נבקע תנחו' בוב' הוספ' שלח ג. — ובמליצה: והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה וַתִּבָּקַע  הארץ בקולם מ"א א מ. — ועיר שנלכדה ונפתחה לפני אויב: ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ וַתִּבָּקַע העיר מ"ב כה ג-ד.  חול תחיל סין ונא תהיה לְהִבָּקֵעַ יחזק' ל יו. — ובמליצה תִּבָקַע האזן, תפָּתח ותשמע ותבין דבר קשה לשמעו: ר' יהושע בן קרחה אומר (מה שנאמר והייתם לי עם סגולה הוא) כדי שתבקע אוזן כשם שהאשה מסגלת אחרי בעלה מכי' יתרו, בחדש ב. — ב) התפרצו ויצאו בכח, hervorspringen; jaillir; break forth: כי נִבְקְעוּ במדבר מים ונחלים בערבה ישעי' לה ו. — והשחר, האור, החל להאיר: אז יִבָּקַע כשחר אורך ישעי' נט ח. — ובמשמע' יִבָּקַע ויֵצא ממנו: האכל מביציהם ימות והזורה תִּבָּקַע אֶפְעֶה ישע' נט ה.

— פִע', בִּקַּע, יְבַקַּע, בִּקְּעוּ, יְבַקְּעוּ 2 כמו קל בנחץ הפעולה, בקע הרבה, בכח, פעמים אחדות, בקע הכל: וַיְבַקַּע עצי עלה בראש' כב ג.  וַיְבַקְּעוּ את עצי העגלה ש"א ו יד.  ותצאנה שתים דבים מן היער וַתְּבַקַּעְנָה מהם ארבעים ושני ילדים מ"ב ב כד.  ועלליהם תרטש והרתיהם תְּבַקֵּעַ שם ח יב.  ביצי צפעוני בִּקֵּעוּ ישע', נט ה.  יְבַקַּע צרים במדבר וישק בתהמות רבה תהל' עח יה.  אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגירה ולא במגל אלא בקופיץ ביצ' ד ג.  המבקע ברשות היחיד ב"ק ג ז.  קרדום מבקע בו את העצים בלבד שלא יבקע בו לא צנם ולא זית תוספתא ב"מ ב כב.  המבקעת 3 ביצים בכותל שבת סז:.  השואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו קידו' מז:.  שביקעו להם זאבים ג' מאות ירוש' ביצ' ס..  אדם אומר לחבירו השאילני קרדומך שאבקע בו את העץ מד"ר דבר' ג. — ויארים, נהרות: בצורות יארים בִּקֵּעַ איוב כח י.  נהרות תְּבַקַּע ארץ חבק' ג ט. — ועשה שיצא בכח גדול: כה אמר אדני יי' וּבִקַּעְתִּי רוח סערות בחמתי יחזק' יג יג.  ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תְּבַקֵּעַ שם יא. — וכמו נבקע: וכשהיתה (הבתולה) מגעת לכת של בחורים עומדת והיתה דורסת עליה (על השלחופית של בשמים שתחת עקבה) והיא מבקעת והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע פסיק' דר"כ ו. — ובמשמעת עבר במאמצי כח והגיע, אנחות וכדומה: דמעותיך רגלי כסאי רחצו, אנחותיך נגה בית לי בִּקֵּעוּ יל"ג, הוי את.

— פֻּע', בֻּקַּע, — כמו נפע' בנחץ הפעולה: ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים וּמְבֻקָּעִים ומצררים יהוש' ט ד.  עלליהם ירטשו והריותיו יְבֻקָּעוּ הוש' יד א.  בבואו בשעריך כמבואי עיר מְבֻקָּעָה יחזק' כו י.  ואם היו (הענבים) מבוקעות אסורות ע"ז ה ב.  ענבים המבוקעות מן העבט וכו' זיתים המבוקעין מן המעטן תוספתא טהר' ג ב.  מהרה תמותון מרוקבי עצם מבוקעי בטן תשו' בן ששת.

— הִפְע', הִבְקִיעַ, הִבְקַעְתָּ, — דומה לקל, הבקיע עיר: נעלה ביהודה ונקיצנה וְנַבְקִעֶנָּה 4 אלינו ונמליך מלך בתוכה ישעי' ז ו. — והבקיע במחנה האויב, עבר בתוכו בחזקת היד: וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב לְהַבְקִיעַ אל מלך אדום ולא יכלו מ"ב ג כו. — והבקיע עץ: המבקיע בזית לא יחפהו בעפר שבי' ד ה. — והבקיע באדמה: להבקיע ד' שורות בבקעה ירוש' כלא' ג כח ד.

— הָפע', הָבְקַע, הָבְקְעָה, — הָבְקְעָה העיר, נשברה החומה ונפתחה לפני האויב: בחדש הרביעי בתשעה לחדש הָבְקְעָה העיר ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך ירמ' לט ב-ג.

— הִתְפָ', הִתְבַּקַּע, הִתְבַּקְּעוּ, התבּקָּעוּ: ואלה נאדות היין אשר מלאנו חדשים והנה הִתְבַּקָּעוּ יהוש' ט יג.  הנה יי' יצא ממקמו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יִתְבַּקָּעוּ מיכ' ז ג=ד.  מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת סנה' ט ה.  בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין שבת יו ה.  נפל לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו פרה ט ב.  היתה נכנסת (הצרעה) בעינו של ימין ושופכת ארסה בו והיתה מתבקעת תנחו' בובר, חקת א. — ובמשמ' שאפשר לבקעו, שהוא עלול להבקע: מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע מכו' ז:.