בֶּקַע

1, ש"ז, מ"ר בּקעים, — א) מחצית השקל, halber Sekel; demi sicle; half a shekel ויקח האיש נזם זהב בֶּקַע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם (בראש' כד כב). בֶּקַע לגלגלת מחצית השקל (שמות לח כו).  — ב) °בהנדסה, עמוד נצב יורד מנקודה אחת בהקף העגול על חצי הקטר העובר דרך נקודה שניה של הקף העגול, והוא חצי היתר של כפל קשת ההקף שבין שתי הנקודות הללו, sinus: ואם תתבונן תראה כי בקע כל קשת הוא חצי יתר כפלה (ר"י הישראלי, יסו"ע א מב). בקע רביע העגולה הוא הגדול שבבקעים (שם). ואולם במהות הבקע בקצור הרבה ביארו ר' יצחק שיש ב' מיני בקעים הישר וההפוך (אילים ליש"ר מקנדיא, סוד היסוד). ולכן אלבתיני הראשון שידעת אחר תלמי ותיאוני המציא הבקעים במקום היתרים (הוא, מעין גנים). שבכל משלש בקעי הצלעות נערכים עם בקעי הזויות שכנגדם (שם). אם בעגול אחד הנחוג סביב ג נמשיך בו חצאי האלכסונים ג א  ג ב  הסוגרים ביניהם את הזוית בגא ונוריד עמוד מקצה השוק ב על השוק השני ג א אז נקרא העמוד ב ד ההוא בשם בקע של הזוית ב ג א (סינוס) או בקע של הקשת ב א והוא חצי היתר מן כפל הקשת ההיא בא י (יחה"ש, המשולשים, א).  — ג) °סדק דק, Spalte; fente; split: חיי יותר קצרים מהקסת וגופי יותר כחוש מהשרטוט ולבי יותר אפל ממי שיחור וחלקי יותר דל מבקי הקולמוס (אבר' חסדאי, בן המלך והנזיר).



1 עי' שרש בקע

חיפוש במילון:
ערכים קשורים