1, ש"ז, מ"ר בְּקָרִים, כמו' בָּקְרֵיכֶם, —  א) השעות הראשונות של היום, אחרי צאת השמש, der Morgen; matin; morning: ויהיה ערב ויהי בֹּקֶר יום אחד (בראש' א ה). ואכלו את הבשר בלילה הזה וכו' ולא תותירו ממנו עד בֹּקֶר (שמו' יב ח-י). וכאור בֹּקֶר יזרח שמש (ש"ב כג ד). מה אעשה לך אפרים ומה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בֹּקֶר וכטל משמים הלך הוש' ו ד.  לעת ערב והנה בלהה בטרם בֹּקֶר איננו (ישע' יז יד). המימיך צוית בֹּקֶר ידעתה שחר מקמו (איוב לח יב). הַבֹּקֶר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם (בראש' מד ג). ויי' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הַבֹּקֶר היה ורוח הקדים נשא את הארבה (שמות י יג). ויהי ביום השלישי בהית הַבֹּקֶר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר (שם יט יו). ויתחרשו כל הלילה לאמר עד אור הַבֹּקֶר והרגנהו (שופ' יו ב). נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד אור הַבֹּקֶר (ש"א יד לו). הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם באור הַבֹּקֶר יעשוה (מיכ' ב א). לולא דברת כי אז מֵהַבֹּקֶר נעלה העם איש מאחרי אחיו (ש"ב ב כז). ויקראו בשם הבעל מֵהַבֹּקֶר ועד הצהרים (מ"א יח כו). וישכם אברהם בַּבֹּקֶר (בראש' יט כז). בנימין זאב יטרף בַּבֹּקֶר יאכל עד ולערב יחלק שלל (שם מט כז). הוי משכימי בַּבֹּקֶר שכר ירדפו (ישע' ה יא). בין הערבים תאכלו בשר וּבַבֹּקֶר תשבעו לחם (שמות יו יב). וּבַבֹּקֶר היתה שכבת הטל (שם יג). ומצהרים יקום חלד תעפה כַּבֹּקֶר תהיה (איוב יא יז). והיה נכון לַבֹּקֶר (שמות לד ב). בערב ילין בכי וְלַבֹּקֶר רנה (תהל' ל ו). מִבֹּקֶר לערב יכתו (איוב ד כ). — בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, ר"ל בכל בֹּקֶר: וילקטו אתו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר איש כפי אכלו (שמות יו כא). והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בהיטיבו את הנרת יקטירנה (שם ל ז). והם הביאו אליו עוד נדבה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שם לו ג). ובער עליה הכהן עצים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (ויקר' ו ה). מדוע אתה ככה דל בן המלך בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הלוא תגיד לי (ש"ב יג ד). מדי עברו יקח אתכם כי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יעבר ביום ובלילה (ישע' כח יט). יעיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שם נ ד). בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תעשה אתו (יחזק' מו יג). ולעמד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר להדות ולהלל ליי' (דהי"א כג ל).  — ובדבור הרגיל משתמשים בכפילה זו גם במשמעת בַּבֹּקֶר מאד, בבקר השכם, בשעה מוקדמת, ולכונה זו ידגישו במיוחד את בבקר הראשון: בַּבֹּקֶר בַֹּקֶר! — וכנ' בָּקְרוֹ, בֹּקְרוֹ, בוקרו: לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר ואי זה זה עמוד השחר (מכי' בוא ו). אתה מוצא שתפלות הצדיקים נשמעים בבקר בקרו של אברהם מנין שנאמר וישכם אברהם בבקר בקרו של יצחק מנין שנאמר וילכו שניהם יחדו ושניהם השכימו בבקר בקרו של יעקב מנין שנאמר וישכם יעקב בבקר (שם בשלח ה). לכשיעשה בוקרן של אומות העולם ערב וערבן של ישראל בקר באותה שעה ונצדק קדש (מד"ר בראש' כא). ממה שאתה מחדשינו בבוקרן של מלכיות (שם עח). בבוקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה (שם תחי' אסתר). לבוקרו של ישראל (תנחו' בוב' ברא' כג). עד שיבוא בקרו של עוה"ב (שם). — ומ"ר בְּקָרִים, עם לַ, לִ, לַבְּקָרִים, לִבְקָרִים, ר"ל בכל בקר ובקר: יי' חננו לך קוינו היה זרעם לַבְּקָרִים אף ישועתנו בעת צרה (ישע' לג ב). חדשים לַבְּקָרִים רבה אמונתך (איכ' ג כג). ואהי נגוע כל היום ותכחתי לַבְּקָרִים (תהל' עג יד). לַבְּקָרִים אצמית כל רשעי ארץ (שם קא ח). ותפקדנו לִבְקָרִים לרגעים תבחננו (איוב ז יח). וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד לפרע מן הרשעים בגיהנם לעת"ל אלא לבקרים (מכי' בשלח ה). — ומ"ר בלי הוספת ל: חלקוהו לשני בקרים (ירוש' ז לה.). בקרים של נביאים העתידים לעמוד מנין שנאמר ה' בקר תשמע קולי (מכי' בשלח ה). — וכנ' בָּקְרָיו, ואמר הנגיד בבתיו: הקיצני לבבי מתנומה, בתוך ליל בטרם בוא בקריו (עלי כל איש), רבים במקום יחיד בשביל המליצה והחרוז. — ב) במשמ' בֹקר של יום המחרת, morgen früh; demain matin; next morning: ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים וּבֹקֶר וראיתם את כבוד יי' (שמות יו ו-ז). וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בֹּקֶר וידע יי' את אשר לו (במד' יו ה).

*אַיֶּלֶת השחר.

זָרַח, זריחת השמש.

כסף, הכסיפו פני רקיע, התחיל אור השחר.

עָמוּד, *עמוד השחר.

שכם, השכים, קם בבקר.