1, פ"ע, עב' בָּרִיתִי, עת' אֶבְרֶה, צווי בְּרֵה, בְּרִי, — אכל אכילה קלה, כמו חולה, אבל וכדומה, essen; manger; to eat: ויקמו זקני ביתו (של דוד) עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא בָרָא2 אתם לחם ש"ב יב יז. וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי במקור נדפס "אחותי". ותלבב לעיני שתי לבבות וְאֶבְרֶה מידה שם יג ו. ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר וְאֶבְרֶה מידך שם י. — ואמר המשורר: ואתפלל ואצום לו ובדבש פיו אהי בורה  רמב"ע, תרשיש ד. 

— הִפע', הִבְרָה, — נתן לאדם לִבְרות: תבא נא תמר אחותי במקור נדפס "אחתי". וְתַבְרֵנִי לחם ש"ב יג ה. ויבא כל העם (אחר שנהרג אבנר) לְהַבְרוֹת3 את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה שם ג לה. ואין מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטה זקופה מו"ק ג ז. וכשמברין אותו (את המלך שמת לו מת) כל העם מסובין על הארץ סנה' ב ג. והולך (כהן גדול אבל) להברות את אחרים ואחרים באין אצלו להברותו תוספתא שם ד א. הכל קורעין עליו (על חכם שמת) והכל חולצין עליו והכל מברין עליו מו"ק כה.. שאין מברין על הרוגי בי"ד סנהד' סג.. ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברהו על מטות כפויות ואם לאו יברהו על מטות זקופות מו"ק כו:. מקום שנהגו להברות בבשר ויין ומיני מטעמים עושים רמב"ן ס"ת ה. וכן אם לא הברוהו ביום ראשון שנמשך עד הלילה טור יו"ד שעח.