1, ת"ז, לנק' בְּרִיָּיה, — א) כמו בָּרִיא לקמן: הנני אני ושפטתי בין שה בריה2 ובין שה רזה יחזק' לד כ. — ובגד, סל וכדומה, לא שבור, לא קרוע, לא מהוהה: שלש קופות הן מהוהה שטלייה על הבריה הולכין אחר הבריה כלי' כד יז. — ב) משמש כמו תה"פ, בָּרִי לי, ר"ל הדבר הוא ברי וחזק אצלי, אין לי ספק בו: טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן חול' י.. שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה שם ב:. ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה שם ג:. ברי ושמא ברי עדיף כתוב' יב:, ר"ל טענת ברי לי הדבר עדיפה ויש לה יותר יפוי כח מטענת אדם שאינו יודע בברור וטוען שמא היה כך וכך. כל א' וא' אומר אותי גזל היינו טענת ודאי וזה אומר איני יודע וברי עדיף משמא רש"י ב"מ לז:. אימתי נאמן הבעל בטענתו כמו שביאר כשהוא טוען טענת ברי ואומר בעולה מצאתיה וכו' אבל כשהיא טוענת טענת ברי והוא טוען שמא כגון שהיא אומרת תחתיך נאנסתי ונסתפחה שדך וכו' היא נאמנת לפי שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא ריא"ז, שלטי הגבורים, כתוב' א ג.
1 , מן א. ברה. משק' נקבה.
2 נקוד המסורה בִּרְיָה, אך פה דרוש תאר ולא שֵם, ולכן דעת החכמים כי צריך לנקד בְּרִיָּה. והוא נק' מן בָּרִי ובקצת כ"י בריאה.