בֶּרַח
°1, ש"נ, מ"ר בַּרְחִים, כנ' בְּרְחֶיךָ, — תיש הגדול, שהולך בראש העדר ומנהיגו, שנושא את הפעמון, Ziegenbock; bouck; he=goat : תמלא גרוני מעיזי ברחיך ומלפני לא אוכל להבריחך (תוכח' מוסר קב.).
1 משקל פֶּרַח, תֶרַח. ארמ' וסור' ברחא: אהן ברחא וכו' אית דמרין תיישא רבא (ירוש' ב"ק יז ג). ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריק סליק אכלא לליפתא ותברוה לדנא (ב"ק כ.). ברחא קרחא (שבת קנב.), תיש קרח. ובת"י גם תרגום עתוד. ולא נתברר מקור שם זה. בסור' ברחא, וכּרש בר עלי: ערבא רבא דטען מדיקא דרעותא ומתקרא כרזא, ר"ל העתוד הגדול שטעון תרמיל הרועה ונקרא כרזא, ותרגם בערב': אלתיש אלכביר אלד'י יקדם אלע'נם ויהדיה, ר"ל התיש הגדול ההולך קודם הצאן וינהיג אותם. ולא נתברר מקור שם זה.