* , ברי-, ש"נ, הפעולה לברור בין שני דברים, ומשמש —  א) הכלל בהלכה שמה שברר אדם אחרי כן מוכיח שלמפרע היתה דעתו למה שברר אחר כך: ר' הושעיה אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה ביצ' לז:. דבר שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה רמב"ם עירו' א ז. ובשל תורה אין ברירה הוא, תרומ' א כא. ראיתי בלבי להאריך בברירה כי היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ים של שלמה על ב"ק. — ב) °בלשון העם במשמ' האפשרות לבחר ולקבל אחד משני הדברים, משתי ההצעות וכיוצא בזה, Alternative: יש לי בְּרֵרָה לעשות או לא לעשות זאת. באין בְּרֵרָה אני מכרח לעשות כך וכך.