בֹּשֶׁךְ
* 1, ש"ז, כנ' בֻּשְׁכִּי, בושכי, — קלות ומהירות במלאכה, בהליכה, וכיוצא בזה, והיא בת זוגה של המלה אֹשֶׁךְ, בהלחש לזרז בעבודה: אושכי ובושכי שבת סז:, ועי' ערך אֹשֶׁךְ.
1 בערב' אמראה בַשַכַי بَشکَى אלידין, בַשַֹֹכַי אלעמל, אשה מהירה וקלת הידים, המלאכה, ועי' הערה לערך אֹשֶךְ.