* 1, ש"ז, מ"ר בִּשּׁוּלִים, שה"פ מן בִּשֵּׁל, — א) פעולת חם השמש על הפרי שעי"ז הפרי מגיע לגמר גדולו והוא ראוי לאכילה, d. Reifen; maturation; ripening:  אותו הפרק זמן בישול פירות היה (סנה' צה:).  גבריאל ממונה על בישול הפירות (רש"י שם).  שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה (הוא, ר"ה כא.).  — ב) פעולת האש על פרי וכדומה הנתון בתוך מים, d. Kochen; cuisson;cooking:  עשאו לבישול שיעורו ככירה (ספרא, שמיני).  אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול (חוך' קיה:).  דרך בשול אסרה תורה (שם קח.).  בישולי נכרים בשולי כותים (ע"ז לח.). —  ג) °פעולת הקבה על המזון הנכנס לתוכה שעי"ז המזון מתעכל ונבלע באברים:  והפעל הזה (של הקיבה) יקרא בשול (קאנון א א ו ג).  מיטב הרפואות העשויות לבשול המאכל הוא שלא יאכל האדם עד שירעב ויעזבנו והוא מתאוה (ס' שעשועים לר' זבדא). — ד) °בִּשּׁוּל המחלה, כשעברה כל המדרגות והגיעה למדרגה העליונה: אמר גלינוס רפאתי עם רב מהרביעית שהייתי משקה אותם אחרי הבשול משלשל (קאנון, ד א ב ו).  אותות הבשול ומשפטיהם, הבשול הנה יודע מן השתן (שם ד ב א כג).  בקדחת הרביעית יתאחר הבשול (מוס' הרופא', מיחס לר"י ישראלי).  שיגבר עליו הלחות הקרי למעוט בשול המזון (שער השמים ט).  אם החולה אחר סימני בישול הלחות יש לו חרישת אזנים זה סימן טוב (אוצה"ח, ר"י צהלון ט ו).