1 יחיד בין משקלי שמות האבנים שבתנ"ך. והמשקל בָּרְקַת, שיש דומה לו רק בשם עצם פרטי בָּשְׂמַת, ושאין ספק בדבר כי הקמץ הוא קמץ רחב, כעדות הנקוד האשורי (מבוא לנקוד האשורי, דף 70), נתהוה אולי תחת השפעת רוח הלשון הארמית (.Kö). ובדבר מקור המלה, הנה הקדמונים סברו כלם כי היא שֵמית ונגזרה מהשרש ברק על שם בְּרַק האבן הזאת. אך קצת החדשים אמרו כי לא משרש שמי מוצא מלה זו כי אם מלשון סנסקריט' שקוראים בה לאבן זו מַרַקַתַה, ונתחלפה רק ב במקום מ. אך קֶלר דחה דעת זו ואמר להפך כי השם מרקתא בא מהשם העברי בָּרֶקֶת, ומזה השם היוני σάαραγδος.

2 אונק' תרגם בַּרְקַן, ותרגם נֹפך אזמרגדין. אך השבעים, יוסף בן מתתיה, ולגתה תרגמו כלם ברקת Smaragd. רסע"ג תרגם: פטדה זמרד וברקת אצפר. ולא ידוע אם היה לו זה בקבלה או, כמו שאומר ראב"ע, וז"ל: כי הגאון תרגמם כרצונו כי אין לו קבלה שיסמך עליה. ע"כ. עכ"פ, לפי תרגומו של רסע"ג פטדה היא זמרד, שהוא Smaragd, וברקת אבן שעינה כעין הזהב, כצבע חלמון ביצה, שזהו אצפר בערב'. וכן פרש ריב"ג ברקת: אבן יקרה צהובה. ובמשמעה זו השתמשו בתשו' הגא' שהובאה בפנים בהשם ברקת לגון החלמוני, לגון הזהב, ומתשובה זו אנו למדים כי גם ראב"ע בעצמו התכון לזה הגון בהשם ברקת שהשתמש  בו במנין הצבעים במקום שהובא בפנים. והנה בעצם הדבר אין תרגומם של השבעים מכרעת נגד תרגומו של רסע"ג בכלל, וביותר שהשמוש שהשתמשו בברקת לגון החלמוני, שאין בלשוננו שם קבוע אחר לגון זה, הוא טעם מספיק שנכריע את הכף לצד תרגומו של רסע"ג, שגם ריב"ג החזיק בו כאלו הוא דבר מוסכם. אלא שאין אנו יודעים לאיזו אבן התכון רסע"ג בתרגומו, כי אצפר בערב' אינו כלל שם לאבן מהאבנים היקרות, כי אם ש"ת לגון החלמוני, ומצד אחר כבר קבלו רוב האחרונים את תרגומם של השבעים לברקת, ולכן נוכל לקבלו בשמוש לשוננו, ולגון החלמוני צריך להשתמש במלה אחרת.