1, קל אינו נהוג.

— פִע', בִּשֵּׂר, בִּשַּׂר, — א) הודיע והגיד לאדם מקרה שלא ידע, בפרט מקרה טוב, eine Botschaft bringen; annoncer; to announce: ויכרתו את ראשו (של שאול) ויפשטו את כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לְבַשֵּׂר בית עצביהם ואת העם (ש"א לא ט). אל תגידו בגת אל תְּבַשְּׂרוּ בחוצת אשקלון (ש"ב א כ). ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא וַאֲבַשְּׂרָה את המלך כי שפטו יי' מידי איביו (שם יח יט). וּבִשַּׂרְתָּ ביום אחר והיום הזה לא תְבַשֵּׂר (שם כ). ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תְּבַשֵּׂר (מ"א א מב). ארור האיש אשר בִּשַּׂר את אבי לאמר ילד לך בן זכר (ירמ' כ יה). מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מְבַשֵּׂר טוב משמיע ישועה (ישע' נב ז). יען משח יי' אתי לְבַשֵּׂר ענוים שם סא א. רבי מבשר טובות אני לך (חולין פז.). באו ואמרו למלכה הרי בניך אמרה צאו ובשרו את כלותי (פסיק' דר"כ, שוש אשיש ב). — ועם כנ': המבשרני אם ילדה אשתי זכר (תוספתא ב"ב ט ה). המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה (גמ' שם קמא:). — ואמר המשורר: שלח יונה מבשרת ואם היא לא מספרת באגרת קטנה אל כנפיה מחברת (ר"ש הנגיד לח). — °ודבור: איש טוב מבשר טוב ורע מעלים ומכסה (של"ה עא.). — ב) הודיע בקהל, הכריז, verkünden; proclamer; proclaim: כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת יי' יְבַשֵּׂרוּ (ישע' ס ו). בִּשַּׂרְתִּי צדק בקהל רב (תהל' מ י). שירו ליי' ברכו שמו בַּשְּׂרוּ מיום ליום ישועתו (שם צו ב). 

— פֻע', *בֻּשַּׂר, — שבשרו אותו: יהא מבושר מחיי העולם הבא (ירוש' כלא' ט לב:). אתה מבושר שמחלתי לך (מד"ר שמות מו).

—  הִתפ', הִתְבַּשֵּׂר, — הגיע לו בְּשׂוֹרָה: ויאמר הכושי יִתְבַּשֵּׂר אדוני המלך כי שפטך יי' היום מיד כל הקמים עליך (ש"ב יח לא). וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח (מכילתא, פסחא ד).  בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה שסוף התורה עתידה להשתבח (שם יב). — *ונתבשר בדבר, בשרו אותו שיהיה לו דבר פלוני, או אדות דבר פלוני:  אברהם שהיה בוכה ומתחנן לפני הקב"ה הן לי לא נתת זרע מיד נתבשר בבנים כי ביצחק יקרא לך זרע (פסיק' רב' מב). וכי כבר נתבשרה בחלב והלא עדיין לא נתעברה (מד"ר בראש' יז). — *ונתבשר מדבר: ולא מת אברהם אבינו עד שנתבשר ממעשה תרח אביו שעשה תשובה (תנחו' שמות טו).