1, פ"ע, עב' בֹּשֵׁשְׁתָּ, עת' אֲבֹשֵׁש, — בֹּשֵׁש לעשות דבר, לא מהר, לא אץ, התאחר, säumen; tarder; to tarry: וירא העם כי בֹשֵׁשׁ משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן שמות לב א. בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בֹּשֵׁשׁ רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו שופט' ה כח.   — °והשתמשו בפעל זה בספרות: אנשים בעלי תושיה ומזמה, ובינה וערמה, במעשיהם מקשים, ובלכתם בוששים ראב"ע, חי בן מקיץ. נשארו (ישראל) ממתינים למשה לעתים ובושש מהם ארבעים יום כוזרי א צז. אם אהלך רגלי אפחד פן אשורי מועדי, כן אם אבושש ילכו רעי והיו שוקדי ר"י חריזי, איתיאל, יד. ונמצא ג"כ אשר יתנועע מהם לפאת אחת קצתם ממהר וקצתם מבושש הוא, תרג' מו"נ ב כ. קצת הגלגלים מהירים בתנועתם וקצתם מבוששים שם. ואל רחמי אל תצפינה עיני ואם הם בוששו, ימחץ וידיו תרפינה כי כן לדור רששו ערוג' הבושם לב. והיא מתאחרת ובוששת הנה היא לו כרקב רלב"ג משלי ו ב. היה בושש ומאוחר בלקיחת העצה ומהיר בדברים המיועצים כבר צמח צדיק, אריה מודינא, יח. מה זה ועל מה זה ולמה בושש תשובת האב"ד דשם לבוא אלי שו"ת יעבץ ב נו.