1, ש"נ, בהפס' בָּת, מ"ר בַּתִּים, — מדה לדברים לחים, כמדת האיפה ליבשים, Masse f. flüssige Dinge; mesure pour les liquides; measure of fluids: ועביו (של הים של שלמה) טפח וכו' אלפים בַּת יכיל מ"א ז כו. כי עשרת צמדי כרם יעשו בַּת אחת (של שמן ויין) וזרע חמר יעשה איפה ישע' ה י. מאזני צדק ואיפת צדק וּבַת צדק יהי לכם האיפה וְהַבַּת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הַבָּת יחזק' מה י-יא. והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי וכו' ושערים כרים עשרים אלף ויין בַּתִּים עשרים אלף ושמן בַּתִּים עשרים אלף דהי"ב ב ט. — ואמר המשורר: עם כל איש לוג מהחן ועמו בַּת רמב"ע, תרשיש א מג. זְרַע מבור וצדק בַּת וקוצר תהיה חומר שם ח סב.
1 לא נתברר מקור מלה זו, גזנ'. מאיר ואחרים סברו כי מקורה בהשרש הערבי בתּ بَت, שהוא משמש במשמעת חתך וכרת, ור"ל מדה וקצב, או לפי דעת פירסט, עקר משמעתה נבוב, וכונתה בית קבול, ומזה גם בית מן בות. אך לַגַרד אמר כי נגזרה מן ברת, בַּד, בית הבד. ואולם כל זה רחוק ודחוק.