ב. בַּת

1, בַּת, ש"נ, כנ' בִּתִּי, בִּתְּךָ וכו', מ"ר בָּנוֹת, סמי' בְּנוֹת, כנ' בְּנוֹתַי, — א) נקבה ביחס ליולדיה, כל אִשָּׁה היא בַּת לאביה ולאמה, Tochter;  fille;daughter:  ואם אין לו (למי שמת ואין לו בן) בַּת ונתתם את נחלתו לאחיו במד' כז ט.  וכל בַּת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת אביה תהיה לאשה שם לו ח.  אין לו ממנו בן או בַת שופט' יא לד.  ותהר עוד ותלד בַּת הוש' א ו.  כי בן מנבל אביו בּת קמה באמה מיכ' ז ו.  ותהי לו כְּבַת ש"ב יב ג.  ובמות אביה ואמה (של אסתר) לקחה מרדכי לו לְבַת אסת' ב ז.  - וסמ':  וגם אמנה אחתי בַת אבי הוא אך לא בַת אמי  בראש' כ יב.  ויאמר (אליעזר לרבקה) בַּת מי את וכו' ותאמר אליו בַּת בתואל אנכי שם כד כג-כד.  דינה בַּת לאה שם לד א.  את בִּתִּי נתתי לאיש הזה לאשה דבר' כב יו.  ויאמר (יפתח) אהה בִּתִּי הכרע הכרעתני שופט' יא לה.     ויאמר שאול אל דוד הנה בִתִּי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה ש"א יח יז.  אעבדך שבע שנים ברחל בִּתְּךָ הקטנה בראש' כט יח.  אתה ובנך וּבִתֶּךָ  שמות כ י.  ולקחנו את בִּתֵּנוּ והלכנו בראש' לד יז.  והנה רחל בִּתּוֹ באה עם הצאן שם כט ו.  את בת בנה ואת בת בִּתָּהּ  ויקרא יח יז.  שכם בני חשקה נפשו בְּבִִתְּכֶם בראש' לד י.  —  ומ"ר:  הנה נא לי שתי בָנוֹת בראש' יט ח.  לא היו לו בנים כי אם בָּנוֹת במד' כו לג.  הַבָּנוֹת בְּנֹתַי בראש' לא מג.  ותהרין שתי בְּנוֹת לוט מאביהן שם יט לו.  ולא נמצא נשים יפות כִּבְנוֹת איוב בכל הארץ איוב מב יה.  ותנהג את בְּנֹתַי כשביות חרב בראש' לא כו.  בנתיכם תתנו לנו ואת בְּנֹתֵינו תקחו לכם  שם לד ט.  בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו וּבִבְנוֹתֵנוּ שמות י ט.  קח את אשתך ואת שתי בְנֹתֶיךָ בראש' יט יה.  כי אמרתי פן תגזל את בְּנוֹתֶיךָ מעמי שם לא לא.  ותקחי את בניך ואת בְּנוֹתַיִךְ אשר ילדתי לי ותזבחים להם לאכול יחזק' טז כ.  ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בְְְנֹתָיו בראש' יט יד.  ויקמו כל בניו וכל בְּנֹתָיו לנחמו שם לז לה.  כל נפש בניו וּבְנוֹתָיו שלשים ושלוש שם מז יה.  וינשק (לבן) לבניו וְלִבְנוֹתָיו ויברך אתהם שם לב א.  ונתן (אלקנה) לפננה אשתו ולכל בניה וּבְנוֹתֶיהָ מנות ש"א א ד.  את בְּנֹתָם נקח לנו לנשים בראש' לד כא.  ואת בְּנֹתֵיהֶם ישרפו באש לאלהיהם דבר' יב לא.  ויקחו את בְּנוֹתֵיהֶם להם לנשים שופט' ג ו.  - ומשל:  הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בִּתָּהּ יחזק' יז יד.  ואמר בן סירא:  בנות לך נצור שארם ואל תאיר אלהם פנים הוצא בת ויצא עסק ואל גבר נבון זבדה ב"ס גני' ז כד-כה.  בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא ישן בלילה סנה' ק:  בשם ב"ס.  בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה פסח' קיג..  -   *וגם בבהמות וחיות:  שחטה (את הפרה) ואת בתה ואת בת בתה חול' ה ג.  רחל בת עז ועז בת רחל בכור' יז..  גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש שלש שם כ:.  אפילו היא בת חמורה רש"י כתו' קיא:.  שנים שלקחו שתי בהמות זה האם וזה הבת  רמב"ם שחיט' יב.  היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן שם.  - °ובמליצה בהשאלה לזמורה של גפן:  פרדס שלחיה שחרנוהו בבת גפן ברשפי אהבה נושקת ר"י הלוי, ארץ כילדה.  — ב) בכלל ההפך מן זכר, במשמ' נקבה, ילדה, נערה   Mädchen ; fille ; girl : בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בַּת הוא וחיה שמות א יו.  כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבּת תחיון שם כב.  או בן יגח (השור) או בַת יגח שם כא לא.  עד מתי תתחמקין הַבַּת השובבה ירמ' לא כב.  שמעי בתַ וראי והטי אזנך תהל' מה יא. כי אשרוני בָּנוֹת בראש' ל יג.  בָּנוֹת צעדה עלי שור בראש' מט כבשלשה עריסות הן  העשויה לשכיבה וכו' ושל בנות וכו' ושל סיירין תוספתא כלים ב"ב ב ט.  הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן שבת נז..  אבל מקומות שאין דרך הבנות שם לצאת לשוק כלל ואם תצא הבת למרחץ בנשף תצא רמב"ם, אישות כה ט..  — ג) בִּתִּי!  קריאה של חבה לאשה בפרט מהגדול ממנה בשנים, מקרוב ואפילו זר לה:  ותאמר לה (נעמי לרות) לכי בִתִּי רות ב ב.  ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בִּתִּי כי תצאי עם נערותיו שם כב.  ותאמר לה נעמי חמותה בִּתִּי הלא אבקש לך מנוח שם ג א.  ויאמר בעז אל רות הלא שמעת בִּתִּי אל תלכי ללקט בשדה אחר רות ב ח .  ויאמר (בעז לרות) ברוכה את ליי' בִּתִּי היטבת חסדך האחרון מן הראשון וכו' ועתה בִּתִּי אל תיראי  שם ג י-יא.  מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא וכו' אמר לה בתי ובמה היתה טומאתו  ידי' ג א.  היו מעלין אותה (את הסוטה) לבית דין הגדול שבירושלם וכו' ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה וכו' עשי לשמו הגדול סוט' א ד.  אמר לה (רבי להאשה שבקשה ממנו לגירה) בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים מנח' מד..  לאחר ימים בא המלך ממדינת הים א"ל (לאשתו) בתי תמיה אני היאך המתנת לי כל השנים הללו פסיקתא דר"כ, אנכי אנכי.  אמר לה (הלל לאשתו) בתי מפני מה לא הבאת לנו (את האכל) מיד שחה לו כל המעשים אמר לה בתי אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות ד"א ו.  אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות וכו' בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך אדר"נ א.  אמר לה (אליהו לאלמנה אחת) בתי מפני מה את בוכה וצועקת שם ב.  אמר לה (ר"א הגדול לבת אחותו) בתי כבר זקנתי צאי והתנשאי לבחור שכמותך שם יו.  אמר אברהם לשרה בתי מקום של זנות הוא מצרים תנתו' לך לך ח.  ויאמר אברהם אל שרה בתי חלי נא את פני ה' ספ' הישר, ספור'.  — ד) בחבור עם שמות ערים וארצות, כנוי להאֻמה היושבת בעיר ההיא, בארץ ההיא:שישי ושמחי בַּת אֱדוֹם איכ' ד כא.  בַּת בָּבֶל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו תהל' קלז ח.  בַּת בָּבֶל כגרן עת הדריכה ירמ' נא לג.  הבישה בַּת מִצְרָיִם נתנה ביד עם צפון  שם מו כד.  בזה לך לעגה בתולת בַּת צִיּוֹן אחריך ראש הניעה בַּת יְרוּשָׁלִִָם ישע' לז כב.   רדי ושבי על עפר בתולת בַּת בָּבֶל שבי לארץ אין כסא בַּת כַּשְׂדִים שם מז א .  כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בַּת צִיּוֹן תתיפח תפרש כפיה ירמ' ד לא.  — וגם על עצם הארץ, העיר:  ויצא מן בַּת צִיּון כל הדרה איכ' א ו.  חשב יי' להשחית חומת בַּת צִיּוֹן שם ב ח.  ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בַּת יְרוּשָׁלִִָם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי שם יה.  —  וכמו"כ בַּת-עַמִּי, במשמעת אֻמָּתִי:  וירפו (הנביאים) את שבר בַּת-עַמִּי  על נקלה ירמ' ח יא .  בַּת-עַמִּי חגרי שק והתפלשי באפר שם ו כו.   — ה) בת, בנות ארץ או עיר פלונית, אשה, נשים מהארץ או מהעיר ההיא:  אם יצאו בְנוֹת שילו לחול במחלות שופט' כא כא.  שחורה אני ונאוה בְּנוֹת ירושלם שה"ש א ה.  צאינה וראינה בְּנוֹת ציון במלך שלמה שם ג יא.  כי גבהו בְּנוֹת ציון ותלכנה נטוות גרון ישע' ג יו.  צעקנה בְּנוֹת רבה חגרנה שקים ירמ' מט ג.  - ו) בחבור עם שמות אנשים או עמים, אשה ממשפחת האיש ההוא, אשה מהעם ההוא, בת ישראל, בנות ישראל:  מימים ימימה תלכנה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לתנות לבת יפתח שופט' יא מ.  בְּנוֹת יִשְרָאֵל אל שאול בכינה ש"ב א כד.  לא תקח אשה לבני מִבְּנות הַכְּנָעֲנִי בראש' כד ג.  פן תשמחנה בְּנות פְּלִשְׁתִּים ש"ב א ג.  שכן דרך בנות ישראל בודקות כתמיהן בשעה שהן מכבסות תוספתא נדה ו יב.  שבנות ישראל מקטרות לכשפים ברכ' נג..  — ז)  בַּת דבר פלוני, נקבה שיש בה סגולה פלונית:  הֲבַת תשעים שנה תלד בראש' יז יז, שעברו עליה תשעים שנה מיום הולדה.  בת שלש שנים ויום אחד נדה ה ד.  בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות שם ט.  וכבשה אחת בַּת שנתה תמימה במד' ו יד.  עגלה בת שנתה ופרה בת שתים פרה א א.  בת יום ירוש' קידו' ג סד:, שילדה באותו יום.  - בַּת בליעל:  אל תתן את אמתך לפני בַּת בליעל ש"א א יו, עי' בליעל.  —  *בת חורים:  לישא וכו' בת חורין אינו יכול גיט' ד ה, שאיננה שפחה.  בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו שבת קט.,  ר"ל מבנות המעלה.  — *בת דעת שיש לה דעת :  ואם היתה בת דעת לא היתה מתרצית תוספ' קידו' ה..  —  *ובדברים לא בע"ח:  שתשייר בשדה בת תשעה קבין ובגינה בת חצי קב כתוב' יא ד.  נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבעה כסף ב"ק נח:.  מנורה בת עשרה ליטרין יש לי בידך אין לך בידי אלא בת חמשה שבועו' מג.  עושה אדם יריעה מבת שלש ועד בת שמנה דפין מנח' ל..  — ח) בחבור עם קצת שמות מתחדש שם חדש למושג חדש, כמו שמות עופות:  בת היענה עי' יענה.  —  *ושמות אילנות וכיוצא בזה:  בנות שבע, עי' שבע.  — בנות שוח, עי' שוח.  — בנות שקמה, עי' שקמה.  — בת מלך, עי' מלך.  — בת עיר, בנות עיר, הערים הקטנות והכפרים הסמוכים לה:  וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון ובכל בְּנֹתֶיהָ  במדב' כא כה.  וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בְּנֹתֶיהָ שם לב.    עקרון וּבְנֹתֶיהָ וחצריה יהוש' יה מה.  בשבת ישראל בחשבון וּבִבְנותֶיהָ ובערער וּבִבְנוֹתֶיהָ ובכל הערים שופט' יא כו. המוכר את העיר לא מכר את בנותיה רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר בנותיה ב"ב ס"ח:.  המוכר את העיר מכר בתים ובורות וכו' ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה רמב"ם, מכירה כו א. — ואמר המשורר:  הנה מיום נדדנו  משלם ובנותיה ומעל ציון נפרדנו ונדמו כל נאותיה אנחנו פלאים ירדנו ר"י הלוי, יונות.  — ט) דבר שנתהוה מדבר אחר:  בת קול, עי' ערך בת קול.  — ודבר קטן ביחס להגדול ממנו:  בת באר, באר קטנה.  —  °בת  צחוק, צחוק קל, וכדומה.  — י) * מה שעלול וראוי לדבר:  — בת הפשט  וניתוח זבח' פה., שראוי להפשט ונתוח.  — בת הקרבה מנח' יא., שראוי להקרבה.  - בת קמיצה, שראויה לקמיצה:  מנחת ישראל בת קמיצה היא מנח' יח:.  — בת שרפה, שצריך לשרפה:  (עיסת שביעית) בת שריפה היא בכור' יב:.  — יא) *מה שנועד והוכן לדבר:  בת אורו  שבת כה: .  — יב) °השתמשו המליצים בדבור, בנות ימים, במשמ' המאורעות והמקרים של הזמן :  זרועי על בנות ימים חשופה וחרב הזמן עליו שלופה רשב"ג, שירי שלמה, לדוקס ו.  אפפוני הדפוני מציקים וחצי הזמן נגדי נכונים ויורוני בנות ימים כאלו אני שערה והם קלעו אבנים שם ט.  ילדונו בנות ימים פרודים ובת אהבה ילדתנו תאומים ר"י הלוי, ידענוך נדוד.  — °בת שיר:  ויש בת שיר כבת עין חקוקה וביצקת סגור הלב יצוקה ר"י הלוי, דיואן.  בת שיר אנה תלכי כי תטי את הדרך זכרה כי מיומים כרעתי לב הברך רוח חדשה, אלחנן חי כהן, ח"א.  אף הלצה מצאה בית ובת השיר קן לה בין העומדים נופ' צופ', מסיר ליאון, הקד'.  — ומ"ר:  והלבשת בנות שירי עדנים והיו אלמנות חיות צרורות ר"י הלוי, התמיר בזקונים.  בנות שירי עמוסות משלומי והם ממחצב נפשי גזורות תעופינה ולך תשתחוינה בהשתחוות שפחות לגבירות שם.  —  °בת המזמה, בנות המזמה, המחשבות:  כעב תעופינה בנות המזמה וחכמות שרותיה אל הר הקדש נופ' צופ', מסיר ליאון הקד'.  —  °בת כרם, הגפן, היין:  דודי לכה אתי לערוגת רעננים לשתות בת כרם לקול תורים עם יונים משה דרעי, לקוטי קדמונ' נה.  אמונים על ערוגת הבשמים ויונקי שד שדי בת הכרמים ר"י הלוי, ידענוך נדוד.

 .  

 

   



1 כן בכנע', מקֻצר מן בַנת, בִנת, נק' מן בן. בערב' בִנת بــنــت, באשור' בִּנְתֻּ. ארמ' וסור' ברת, ברתא.  בנת קדום מן הערב' בִנת, לפי דעת   Kö  Hëb. u. Sem 62.  ומפני הדגש בא בפתח גם בהפסק, ולא בקמץ קניג, דקדוק 177 והכנוי חרוק כמו הרבה ממשקל פַּל.