1, ש"נ, מ"ר בַּתּוֹת, — מקום שמם, מדבר לא זרוע, Einöde; désert; solitude: ובאו ונחו כלם בנחלי הַבַּתּוֹת ובנקיקי הסלעים (ישע' ז יט). על המדברות ועל הבתות (מו"נ ב ל). — ואמר המשורר: ויהי מראה עדר אל מראה הדר, הרס לקרת וצחיח לצריח, נחלי הַבַּתּוֹת אל בית וחדר, ושמחים נשקפו מבין כל שיח (אד"ם, דו"מ א).
1 יונתן תרגם בדרך זר ברחובי קרויא. אבל כל שאר המפרשים והמתרגמים הקדמונים פרשו ותרגמו במשמ' שממה, בוּר. רסע"ג תרגם אלאודיה אלבאירה. מנחם בן סרוק: ענין שממה הם. ריב"ג: ואשיתהו בתה בנחלי הבתות ענינו כמו שממה ומדבר והמקומות שאין בהם ישוב. ע"כ. וכן בן בלעם: בָתָה אשם מענאה אלביאר אי קלת אלעמארה ומנה בנחלי הבתות, – ר"ל הוא שם, משמעתו הבוּר ר"ל ארץ לא נושבה הרבה, וממנו נחלי הבתות. וכן רש"י: נחלי עמקים שדות בורים. וכעין זה רד"ק בפרושו: ופירוש הבתות חרבות כמו ואשיתהו בתה. וכן שאר המפרשים שלנו. אך מקור מלה זו לא נתברר. בערבית משמש שרש בתּ بَتّ במשמ' חתך, נזק, ולכן מדמה פירסט לזה הלשון ארץ גזרה. אבל זה דחוק. וקצת המפרשים החדשים סמכו על משמע' בתּ בערב' ופרשו נחלי הבתות נחלים גזורים, ר"ל זקופים, כמו צוק, ויהיה זה מקביל לנקיקי הסלעים. עכ"פ לשמוש הלשון בודאי דעת רבי לשוננו מכרעת, וכבר השתמשו בזה במשמ' זו קצת סופרים.