בְּתוּלִים

1, — א) ארג הגידים הסוגרים רחם הבתולה, Jungfräulichkeit; virginité; virginity: את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בְּתוּלִים (דבר' כב יד).  ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בְּתוּלִים לנער (שם כ). שאם היה לו (להבעל) טענות בתולים היה משכים לבי"ד (כתוב' א א).  לא אמרו בתולה לבתולים אלא בתולה לדמים (תוספתא ניד' א ו).  בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ (ירוש' יבמ' ו ז ג).  בתוליה ואפילו מקצת בתולים בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין (יבמ' נט.).  — וגם *בתולות: משפחה אחת היתה בירושלם שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות עשו להן כבלים וכו' ולא היו בתולותיהן נושרות (שבת סג:).  ב) דם הבתולים: ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את בְּתוּלֵי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר (דבר' כב יה-יז).  — ג) מעמד של אשה בתולה: והוא (הכה"ג) אשה בִּבְתוּלֶיהָ יקח (ויקר' כא יג).  ותאמר (בת יפתח) אל אביה יעשה לי הדבר הזה הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים ואבכה על בְּתוּלַי וכו' ותלך היא ורעותיה ותבך על בְּתוּלֶיהָ על ההרים (שופט' יא  לז-לט).  שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בְּתוּלֵיהֶן (יחזק' כג ג).  והמה (מאהביה) עשו דדי בְּתוּלֶיהָ (שם ח).



1 משקל  עֲלוּמִים, זְקוּנִים.  בערב' בתוליה بࢣولية .

חיפוש במילון:
ערכים קשורים