* 1, פ"י, עת' אֶגְבֹּב, צוו' גְּבֹב, — לקט ואסף גבבים, auflesen; ramasser; to gather: האשה גובבת גבבה בחצר תוספתא טהר' ג ו. עלי קנים ועלי גפנים שגבבן לחובה על פני השדה סוכ' מ..

— נפע', *נגבּב, — שגבבו אותו: גבבא הנגבב מן השדה (רש"י שבת לו:).

— פִע', *גִּבֵּב, כמו גָּבֹב בנחץ הפעולה: המלקט עשבים לחים עד שייבש המתוק והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה שבי' ט ו. נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכ"א מגבב משלפניו ומדליק ביצ' ד ו. ר' אליעזר אומר מגבב מן החצר ומדליק (את הגבב) ובלבד שלא יתכוין לעשות ציבורין תוספתא יו"ט ג יח. ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה ירוש' יבמ' ח הל' א. — ועי' לקט. — ובהשאלה, גִבב דברים, לקט והרבה דברים ופטפוטי מלים: אמר לו ר' טרפון (לר' עקיבא) עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלי תוספתא זבח' א ח. וכבר היו ר' טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו ר"ט מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו יומא עו.. ואין אנו צריכים לחבר ולגבב בפתרון פרשה זו תשו' דונש על רסע"ג ג. 

— פֻע', °גֻּבַּב: אז טרם נמתחו נבלי שבבים, בארץ עד לא דֻבקו רגבים, גבך שבעה דברים היו מְגֻבָּבִים, דת וכס ורטית בנים שובבים רש"י, סלי' צו"ג, אז טרם.