1, פ"י, לָקְטוּ, לָקָטוּ, יִלְקְטוּ, יִלְקֹטוּן, לִקְטוּ, לִלְקֹט, תִּלְקְטֻהוּ, — א) לָקַט אבנים וכדומ', אסף אותן ממקומות שהן מפוזרות והביאן יחד למקום אחד, sammeln; amasser; gather: ויאמר יעקב לאחיו לִקְטוּ אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל (בראש' לא מו). — וזרעונים וכדומ': הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם וְלָקְטוּ דבר יום ביומו וכו' והיה ביום הששי וכו' והיה משנה על אשר יִלְקְטוּ יום יום (שמות יו ד-ה).  לִקְטוּ ממנו איש לפי אכלו וכו' וַיִּלְקְטוּ המרבה והממעיט וכו' איש לפי אכלו לָקָטוּ (שם יו-יח).  ששת ימים תִּלְקְטֻהוּ וכו' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם לִלְקֹט ולא מצאו (שם כו-כז).  תתן להם יִלְקֹטוּן תפתח ידך ישבעון טוב (תהל' קד כח). — והתבואה בשדה: ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי לִלְקֹט בשדה אחר (רות ב ח). — ושושנים וכדומ', קטפם ואספם יחד: דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וְלִלְקֹט שושנים (שה"ש ו ב).—  ובתו"מ, כמו במקרא: מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני (פאה ד ט).  לא ישכור אדם את הפועלים ע"מ שילקוט בנו אחריו מי שאינו מניח את העניים ללקוט וכו' ה"ז גוזל את העניים (שם ה ו).  לוף שעברה עליו שביעית ר"א אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו (מע"ש ה ג).  נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הרי זה לא ילקוט ואם לקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט (ערל' א ו).  כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד (שם ג ט).  שנים לוקטין קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב (סנה' ז יא).  נתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים ענבים ולקט תאנים (כרית' ד ג).  אזוב שהזה בו וכו' לקטו לעצים ונפלו עליו משקין (פרה יא ח).  שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שילקטו עניים מן העומרים הרי זה הפקר (תוספתא פאה ב ה).  לא יהא לוקט ירקות ומוכרן לשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו שם (שבי' ה י).  הלוקט דלעת להיות מפריש עליה (שם תרומ' ה א).  מעשה באחד שלקח ירקה של גינה מן הגוי ושאל לר' יוחנן א"ל צא  ולקוט ולפי השוק מכור (ירוש' כלא' ב קז ד).  לקט תאינה ואינו יודע אימתי חנטה (שם שבי' ה לה ד).  הרי שבא בעל הבית ומצאו עומד בתוך שלו אומר לו לקוט לך מן היפים האלו (שם תרומ' א מ:).  אמר ר"י מימיי לא מלאני לבי לומר לאדם צא ולקוט לך תמרות של תלתן (שם מעשר' א מח ד).  בעל התאינה יודע אימתי היא עונתה של תאינה ללקוט  (מד"ר בראש' סב). — ובכלל דברים מפֹֹזרים: מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שלקט לקט למעשר שני (מע"ש ב ה). — ובמשמ' לקח מעט: א"ר אבין לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת (ירוש' ע"ז ב מ ד). — ב) *בהשאלה, בבגד, לָקַט הבגד, תקן מקום קרוע, שָׂם טלא במקום2 הקרע, flicken; rapiécer; repair : וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן3 ולעשותן כמין סולמות (מו"ק כו.).  

— פִע', לִקֵּט, לִקְּטָה, לִקֵּטָה, לִקַּטְתְּ, אֲלַקְטָה, תְּלַקֵּט, יְלַקֵּט, לַקֵּט, מְלַקֵּט, מְלַקְּטִים, — א)  לִקֵּט דברים, כמו לָקַט בנחץ הפעולה; לִקֵּט כֶּסֶף וכדומה, אסף מכל מקום: וַיְלַקֵּט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים (בראש' מו יד). — ודברים מפֹזרים על הארץ, פרורים וכדומ': ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מְלַקְּטִים תחת שלחני (שפט' א ז). — וחִצִּים: וַיְּלַקֵּט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו (ש"א כ נח). — ועצים: הבנים מלַקְּטִים עצים והאבות מבערים את האש (ירמ' ז יח). — ועשבים בשדה: ויצא אחד אל השדה לְלַקֵּט ארת וימצא גפן שדה וַיְלַקֵּט ממנו פקעת שדה מלא בגדו (מ"ב ד לט). — ובפרט שבלים עזובים בשדה מאחרי הקוצר, או אשכולות מאחרי הבוצרים וכדומה: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תְלַקֵּט וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תְלַקֵּט לעני ולגר תעזב אתם (ויקר' יט ט-י).  אלכה נא השדה וַאֲלַקֳּטָה4 בשבלים וכו' ותלך ותבוא וַתְּלַקֵּט בשדה אחרי הקצרים (רות ב ב-ג).  ותאמר אֲלַקֳּטָה4 נא ואספתי בעמרים אחרי הקצרים (שם ז).  ותקם לְלַקֵּט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תְּלַקֵּט ולא תכלימוה וכו' ועזבתם וְלִקְּטָה ולא תגערו בה וַתְּלַקֵּט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לִקֵּטָה וכו' ותאמר לה חמותה איפה לִקַּטְתְּ היום (שם יה-יט).  והיה כִּמְלַקֵּט שבלים בעמק רפאים (ישע' יז ה). — ובתו"מ כמו במקרא; שבלים וכדומ' בשדה: של בית נמר היו מלקטין  על החבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן (פאה ד ה).  המקבל שדה לקצור לא ילקט בנו אחריו (תוספתא שם ג א).  נאמן עני לומר לקט זה ליקטתי אני ואחי ליקטתי אני וקרובי (שם ד א).  אתמול היתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך (מד"ר שה"ש, לא ידעתי).  כל הנשים שוחחות מלקטות וזו יושבת ומלקטת (שם רות, ויאמר בעז). — וזיתים וכדומה: בראשונה היו אומרין מלקט אדם זיתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו (תוספתא שבי' ג ח).  כבר היה ריב"ז עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס (מכי' יתרו, בחדש א).  נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל (שבת קמג:). — ועצים, אבנים וכדומ': בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים בתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה (שבי' ד א).  מעשה בא לפני רבי באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין הנכרים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקט עצים דעתי על אמי והשיאה רבי לכהונה על פיו (כתוב' כז:). — ועצמות: השומע על מתו והמלקט לו עצמות (פסח' ח ח).  אמר ר"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו (מו"ק א ה).  נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן (סנה' ו ו).  המפנה קברו בתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור (אהל' יו ה). — ופרורים: ולא ילקט אדם פירורין אפי' על גבי השלחן (דא"ר ט). — ותלש מהאדמה ואסף: מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה (סוכ' ד ה).  כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת (שם ו).  ליקט ירק בערב ר"ה עד שלא בא השמש וחזר וליקט משבא השמש אין תורמין ואין מעשרין מזה על זה (תוספתא תרומ' ב ו). — וקטף תאנים וכדומ' ואסף: ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים וכו' ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו (קדוש' ב ז).  ליקט אתרוג ערב חמשה עשר בשבט עד שלא בא השמש (תוספתא תרומ' ב ו).  ומעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט (שם שבי' ד כא). — ועשבים: המלקט עשבים כשהטל עליהם (מכשיר' ג ה).  אין מלקטין עשבים מגבי הזבל (תוספתא שבי' ב יד).  אמר ר"ע שח לי שמעון בן לוגה מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד (ירוש' שקל' ה מט.).  עכו"ם שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל (שבת קכב.). — ושערות מהראש: לאדם שיש לו ב' נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו (שערות) לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (ב"ק ס:). — ב) במשמ' מנה במקום אחד, למשל אילנות בשדה: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן ה"ז נקרא כרם (כלא' ה ח). — ואותיות בספר: ספר שבלה אם יכול ללקט הימנו שמונים וחמשה אותיות (תוספתא ידים ב י). — ובמשמ' תפש: (בכדור הזה) של תינוקות שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן (מד"ר במד' יד). 

— פֻע', לֻקַט, תְּלֻקְּטוּׁ, — לֻקְּטוּ דברים מפֹזרים, לִקְּטוּ אותם וקבצום אחד אחד יחד, ובהשאלה במליצה: ואתם תְּלֻקְּטוּ לאחד אחד בני ישראל (ישע' כז יב). — *ובמשמ' העקרית: גדיש שלא לוקט כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים (פאה ה א).

 — הִתפ', הִתְלַקֵּט, יִתְלַקְּטוּ, — הִתְלַקְּטוּ אנשים וכדומ', נתאספו אחד אחד יחד: ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב וַיִּתְלַקְּטוּ אל יפתח אנשים רקים ויצאו עמו (שפט' יא ג). — ובתו"מ: מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו וכו' המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון (מע"ש ב ה).  בדבר שדרכו להתלקט קונסין אותו שילקט אותו (ירוש' דמאי א כא ד). — אילן שנתלקט, שליקטו פריו: ובשעה שהיא (התאנה) מתלקטת שלא בעונתה רע לה (מד"ר בראש' סב). — ובמשמ' מצטבר: תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעין בו (ערוב' כב:).  אמר רבא לא שנו (שהמודד והגיע להר מבליעו) בהר המתלקט י' מתוך ד' אבל בהר המתלקט י' מתוך ה' מודדו מדידה יפה (ערוב' כב:שם נח:).  אמר לו רבינא לרבא (בשר הנותר על העצם אם הוא) מתלקט מהו (שיספיק להשעור הנצרך לכסות הרוב) (חול' עז.). — ובמשמ' מתקבל מן הארץ: הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ (מד"ר ויקר' ה).

 — נִפע', *נִלְקַט, — שלקטוהו: והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו (מע"ש ה א).  שאין לך שחייב במעשר אלא שגדל בחובה ונלקט בחובה ואין לך שחייב בביעור אלא שגדל   בשביעית ונלקט בשביעית (תוספתא שבי' ד כא). — נִלְקַט הזית וכדומ', שלקטו פרותיו מעליו: שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחד והתאנה נלקט' מעט מעט (מד"ר במד' יב).  התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה (שם בראש' סב).