1, גְּבֻל, ש"ז, מ"ר גְּבוּלִים, גְּבוּלוֹת, גְבֻלוֹת,— א) קו וכיוצא בזה המבדיל בין מקום למקום, בין שדה לשדה, בין ארץ לארץ, Grenze; frontière, limite; boundary: והיה לכם גְּבוּל נגב מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם הַגְּבוּל מנגב למעלה עקרבים במד' לד ג-ד.  אתה עבר היום את גְּבוּל מואב את ער דבר' ב יח.  עיירות העומדות על הגבולין ב"ב נו.. — ובין שדה לשדה: לא תסיג גְּבוּל רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך דבר' יט יד. —  ולחצר וכדומה: והעזרה ארבע עשרה ארך וכו' וְהַגְּבוּל סביב אותה חצי האמה יחזק' מג יז. — *ולערוגה: היה לה (להערוגה) גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר, שלשה על כל גבול וגבול ואחד באמצע לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו כלא' ג א.  ערוגה תוכה ו' חוץ מגבולותיה שבת פה..— ובמליצה: האותי לא תיראו נאם יי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גְּבוּל לים חק עולם ולא יעברנהו ירמ' ה ב.  גְּבוּל שמת (להמים) בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ תהל' קד ט. — ומ"ר: זאת תהיה לכם הארץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סביב במדב' לד יב.  ואסיר גְּבוּלֹת עמים ישע' י יג. — ובהשאלה, °הסיג גבול רעהו, נכנס לתוך אומנתו, דחהו ממחיתו: הוי זהיר וחי אחיך עמך ולא תשיג גבולו אל תקח לו מחייתו הרוקח, הל' תשובה.  זה לו כמה ימים ושנים אשר החזיק במלאכתו אשר עושה במכס המלך יר"ה ושאל השואל מכבוד חכמתו האם יוכל שום יהודי אחיהו להשיג גבולו ולסלקו מאומנותו שו"ת מהר"ש כהן א נא.  ראיתי לגלות דעתי ולהגיד שהעושה כן (לקחת המשרה של בית המכס של זולתו) לא טוב עשה ונכנס בגדר  רשע מסיג גבול רעהו רשד"ם שנד.  מי שרוצה ליכנס בגבול זה הגר העני גוערין בו שם.  מתנגדים שהשיגו גבולך בענין המכס שהחזקת בו כמה שנים מהרש"ל לוריא פט.  כל המקפח מחייתו של חבירו הרי הוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו שם.  שכך הוא מקובל מרבותיו דארור משיג גבול רעהו בא להרבות השגת גבול של מו"ם שם. — ב) הארץ שבתוך הגבולים, Gebiet; territoire; territory : וישלח (שאול) בכל גְּבוּל ישראל ביד המלאכים ש"א יא ז.  ויבקשו נערה יפה בכל גְּבוּל ישראל מ"א א ג. — ובכנ': הנה אנכי נגף את כל גְּבוּלְךָ בצפרדעים שמות ז כז.  לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בִּגְבוּלָיִךְ ישע' ס יח. — ובפרט ערי הגבול: ויך אתם (את האשדודים) בעפלים את אשדוד ואת גְּבוּלֶיהָ ש"א ה ו.  הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גְּבוּלֶיהָ ממגדל נוצרים עד עיר מבצר מ"ב יח ח. — *וביחוד כל ארץ ישראל חוץ מירושלם: (על דעת רב) ובלבד בקדשי מקדש (ועל דעת רבי יוחנן) ואפילו בקדשי הגבול ירוש' תרומ' ח הל' ב.  ראשון (של יו"ט) דאיתיה מן התורה בגבולין סוכה מג.. — ג) *בהשאלה, זמן: גבול יש לה (לבהמה) פחותה מבת ג' שנים נעקרה בת ג' שנים אינה נעקרה ע"ז כד:.  כי הברואים בגבול שמתם, ולימי צבאם גבול הקפתם, ולך אין גבול ולימיך, ולשנותיך ולעצמך שיר היחוד ג. *ובדברים מפשטים, במשמ' הנקודה שממנו מתחיל או גומר דבר מהדברים: ביצה בס' ואחת מותרת אמר ר' זירא לרב שמן בר אבא ראה שאתה מטיל בה גבול היתר חול' צח.. א"ר ינאי גבול שמעתי בה (בעגלה ערופה מאימתי נאסרת) ושכחתי כרית' כה.. — °ובמשמע' המדה האחרונה, שיותר מזה אי אפשר: גבול הדם לבחורים כל שלשים יום  ר"ח שבת קכט:. — °ובמשמ' קצה: והמלך כורש מצא במלחמה את גבול חייו ולא מצא כורש המלך את הגבול הזה ככה לבדו כי גם שאול משיח ה' ימיו הוסגרו במלחמה יוסיפון ג. — °גבולי הגשמים הטבעיים: ואמנם למה שהוגבל בגבולים הנודעים אצלנו שהם הגבולים הטבעיים שבהם נרגשים מחושינו נקרא גופני ומה ששולל מגבולים אלה נקרא רוחני וגבוליו וחוקיו הם מה שראוי לעינינו מאמר העקרים לרמח"ל. — ד) °גבול המחלה, שנוי מֻחלט במחלה לטובה או לרעה, לבריאות או למות: וחכמי הרופאים בקשו לדעת סבת היות גבול התחלואים ביום השביעי וכו' ראב"ע, המאורות, כ"י פריז.  הגבול ענינו ההבדל בדבור ופרושו שנוי יהיה פתאם אם אל צד הבריאות ואם אל צד החולי קאנון ד א ד ב.  אם יקרה (המחנק) ביום גבול יהיה מפחד וממית כי הגבול במורסות החונקות ממית בלי ספק שם ג ט ה.  והרעיפה היא גבול גדול בחליים חדים רבים שם ג ה א ד.  וכמה פעמים ראינו מאותות מפחדים מתרדמה ונפילת הכח והזיעה יובילו אחר שעות אל גבול שלם שם ד ב א ב.  וצוה (גלינוס) לחמם הבית (של החולה) באש והזיע העלול ובא לו הגבול פרקי משה כד.  וזה דומה לגבולי החליים כי יום ז' הוא יום גבול והוא טוב מורה חזוק הטבע ויום ט' הוא מבשר טוב ויום ח' הוא גבול רע רשב"צ דורן, מג"א, ח"י ד.  וכן מצינו מספר השבעה משמש בכל גבולי החליים שם ה.  כמו שעושה הרופא כאשר רואה שמגי' הגבול לחולה וכו' כי כשיבוא הגבול שימצאהו נקי ומוכן לקבלו ואם לאו הגבול יקרב מיתת מנוה"מ א רצה. — ה) °בהגיון, כ"א מחלקי ההקש, והחלק המשֻתף לשני חלקי המשפט:  שהידים הם ההיקשים כמו שהתבאר בספר ההגיון והאצבעות הם פרקי ההיקש שהם שתי הקדמות ושלשה גבולים מלמד התלמיד, וישלח.  והנה הם שלשה חלקים החלק המשֻתף לשני המשפטים נקראהו גבול אמצעי וכו' ההקדמה הגדולה והגבול המשֻתף ביניהם שהוא הגבול האמצעי וכו' וחלקי זה ההקש שלשה האדם והחי והמרגיש והגבול האמצעי ממנו הוא החי מלת ההגיון להרמב"ם, שער ו'.  והגזרה מורכבת לא פחות משני גבולים ולא יותר משלשה שהם גדול וקטן ואמצעי ואלה הגבולים בעצמם הם הקדמות מחויבות או שוללות תגמ' הנפש, פרוש כ"ה הקדמות.  המופת האמיתי הוא הלקוח מהקדמות בלתי בעלות אמצעיים אמנם על כל זה גבוליו האמצעיים הם מדברים עלולים ומסובבים וכו' שאנו לוקחים אותם להיות גבולים אמצעיים שם, ציון א.

גָּבַל, הִגְבִּיל, °מוּגְבַּל.

חוּג, חָג, — חֹק, חקק.

*מצר, *בר מצר. — *מצרנות.

*סְפָר.

*תְּחוּם.