* 1, פ"י, עת' יִגְבֹּל, —  שם מים או משקה אחר בקמח או בעפר וכדומה ונער יחד ועשה כעין בצק, kneten; pêtrir; to knead:  ונותנין מים למורסן (בשבת) אבל לא גובלים (שבת כד ג).  מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט (שבת ט ה).  שאינו גובל עיסתו בטהרה (תוספתא מעש"ר ג יג).  כף שכהנים גובלין בה (שם כלים ב"ב ב ד).  המורסן אעפ"י שאינו ראוי לגבול אין גובלין אותו שמא יבוא לגבול העפר וכיוצא בו (רמב"ם, שבת כא לד).  אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין (שבת קנה:).  בשעה ראשונה עלה במחשבה (לברא את האדם) בשנייה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישית כנס עפרו בד' גבלו בה' רקמו בו' עשאו גולם (מד"ר ויקר' כט).

— פִע', *גִבֵּל:  נותנין מים לתוך קמח קלי ובלבד שלא יגבל (תוספתא שבת יג יד).  במגבל עיסתו במי פירות (ירוש' דמאי ה א).  בשגיבל ואחר כך הפריש (שם תרומ' ה ה).  א' נותן את הקמח וא' נותן את המים האחרון חייב וכו' ר"י אומר אינו חייב עד שיגבל (שבת יח.).  לאדם שמגבל את הגבינה (תענ' י.).  מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברה"ר ולא יגבל בהם את הטיט (ב"ק קטו:).  פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה (סנה' ה:).  מה דרכה של אשה בשעה שהיא מבקשה להפריש חלתה מגבלת את הקמח ואחר כך נוטלת חלה כך עשה האלהים גבל את העולם ואחר כך נטל אדם (מד"ר שמות ל).  מגבל חייב משום לש לפיכך אין מגבלין קמח קלי הרבה שמא יבוא ללוש קמח שאינו קלי (רמב"ם, שבת כא לג). —  ומשל:  באותו הטרח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים (סמ"ג, מ"ע פב).

—  הִפע', *הִגְבִּיל, —  כמו גִבֵּל:  מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו לטיט וכו' ולא יהא מגביל בצד הזה ובונה בצד הזה אלא מגביל במקום שהוא בונה (תוספתא ב"מ יא ו).

—  פֻע', *גֻּבַּל, מְגֻבָּל, מגובל:  בזמן שגשמיה (של השנה) מרובין למה הוא דומה לאדם שמגבל את הטיט אם יש לו מים רבים מים אינן כלין והטיט מגובל יפה (תענ' יט:).

—  נִתפ', *נִתְגַּבֵּל:  לאדם שמגבל את הטיט וכו' יש לו מים מועטין מים כלין והטיט אינו מתגבל יפה (תענ' יט:).