1, -עוֹל, ש"ז, מ"ר גִּבְעֹלִים, =עוֹלִים, — א) כעין כיס קטן שבו הזרע מתהוה בראש הקנה של פשתן או צמחים אחרים שכמותו, Kapsel; capsule:  והפשתה והשערה נכתה (בהברד) כי השערה אביב והפשתה גִּבְעֹל2 (שמות ט לא).  אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות וכו' אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו (שמות ט לא).  מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולין (שמות ט לא).  הזה ספק מן החוט ספק מן הכוש ספק מן הגבעול (שמות ט לא).  מי חטאת שנתמעטו טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה (שמות ט לא).  וחכ"א תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עיקר (שמות ט לא).  אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו  אע"פ שהזה והמים שופעין מן העץ לגבעול כשר (שמות ט לא).  שדומה (המן) לזרע פשתן בגבעולין (שמות ט לא).  למי שהיתה לו שדה של פשתן נכנס לתוכה בערב והיתה נאה בא להכנס בבקר ומצאה שנעשית גבעולין (שמות ט לא).  העמוד שבתוכו (שבתוך הבצל) שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע הבצל (שמות ט לא). — ב) °הקנה הדק של הפשתן וכיוצא בו3, Stengel; tige; stalk:  כבר ביכרה (השעורה) ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה (שמות ט לא).  כשושנה גדולה וכו' וגבעול אין לה (שמות ט לא).  °ומשל לאצבעות דקים:  יענו בה גבעולי שושנים אלה אם לא, לו למדוה, נגן הטיבה (שמות ט לא).