גָּבֵר, פ"ע, בהפס' גָּבֵרוּ, עת' יִגְבַּר, יִגְבְּרוּ, —  א) נעשה חזק, עז, stark werden; devenir fort; be, become strong:  והיה כאשר ירים משה ידו וְגָבַר ישראל וכאשר יניח ידו וְגָבַר עמלק (שמות יז יא). היו בני שוממים כי גָבַר אויב (איכה  א יו). כי לא בכח יִגְבַּר איש (ש"א ב ט). —  *ובמליצה: משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון (סוט' מט.). —  ואמר בן סירא: אין לאמר זה רע מזה כי הכל בעתו יגבר1 (ב"ס גני' לט לד). —  ועם מן, על: מנשרים קלו מֵאריות גָּבֵרוּ (ש"ב א כג). גָּבְרוּ עָלֵינוּ האנשים ויצאו אלינו השדה (שם יא כג). —  ועם ב, היה חזק וחשוב בקרב: כי יהודה גָּבַר בְאחיו (דהי"א ה ב). —  ובדברים לא בע"ח, במים, נהיו עצומים, רבים: והמים גָּבְרוּ מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים (בראש' ז יט). וַיִּגְבְּרוּ המים וירבו מאד על הארץ (שם יח). —  והברכה: ברכת אביך גָּבְרוּ על ברכת הורי (שם מט כו). —  ובמשמ' היה גדול ביחס לפלוני: כי כגבה שמים על הארץ גָּבַר חסדו על יראיו (תהל' קג יא). כי גָבַר עלינו חסדו (שם קיז ב). —  ועם מֶנִי:  דברי עונת גָבְרוּ מֶנִי , תהל' סה ד, ר"ל לא אוכל לשאתם. —  ובמשמעת עשה גדולות: וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גָּבְרוּ בארץ (ירמ' ט ב. —  ב) °מה שיתר נהוג, הרוב: ולחם אצלי שם כולל לכל מה שיאכל אלא שהגובר עליו מה שיעשה מן התבואה (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, לחם). ואין ספק שזה דבר נפלא וחדש והגובר הוא הפכו והם ההמון (מאזני צדק, אלגזלי 47). ומה שמציאותו מעורב מן הטוב והרע אם הטוב הוא הגובר ראוי שימצא ואם הרע הוא הגובר אין ראוי שימצא (העקרים א יא). שבכלל הנמצאות הטוב הוא מאודיי וגובר בהם (שם ב כ). ג)  °עם השם סברה, מחשבה, סְבָרָה גֹבֶרֶת, מחשבה גברת, שהשכל מחיב: ולא נשאר אתי בזה בלתי הסברה הגוברת והאומד השכלי בפשוטי הפסוקים (ר"י אברבנאל, הקד' לשמואל). וכפי המחשבה הגוברת מבלי שנזוז מקבלתם ז"ל אומר אני וכו' (הוא, מ"ב ג). וע"כ אין ראוי לסתור אותה (את האמונה) בקלות ולחלוק עליהם כפי הסברה הגוברת (הוא, ראש אמנה יב). היותר נכון שהמאמר ההוא היה סברה גוברת שחשב האומר אותו (הוא, מפעל' ה' י יב). שכל זה הוא סברה לבד ומחשבה גוברת (מעשה אפוד, הקדמה). או חושב בטולה מחשבה גוברת או חושב אמתתה מחשבה גוברת וכו' (מאזני צדק, אלגזלי 16). —  °תֹּאַר גֹּבֵר, שם תאר נגזר מפעל: והוא (השם דָאָה) תאר גובר ועקרו דאיה (ריב"ג, שרשים, דאה). ודע כי התמים ר"ל ואת התמים תואר גובר (שם, שרש תמם).

—  פִע', גִּבֵּר, —  עשה שפלוני יִגְבֹּר: וְגִבַּרְתִּי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע (זכר' י ו). אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יְגַבֵּר2 ויתרון הכשיר חכמה (קהל' י י). וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק (מכי' בשלח, ויבא עמלק). —  ובכנ': וְגִבַּרְתִּים ביי' ובשמו יתהלכו (זכר' י יב). —  וצווי גַּבֵּר, ואמר המשורר: וקול אלי מדבר, קום וחילים גַּבֵּר (רמב"ע, תחי' לעי"ת, ממרום).

—  פֻע', *גֻּבַּר, מְגֻבָּר, —  א) מים מְגֻבָּרִים, רבים, עצומים: שהיו הנשיאים עומדין על גבה (של הבאר) ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שהיה בין הדגלים מלא מים מגוברין (תנחומא חקת מח). —  ב) °מי שנתחזק בו דבר מהדברים, למשל חלט מהחלטים: במי שקרה לו מן האנשים בני הארבעים ממגוברי השחורה תרופתו שילבישוהו אדרת פשתן דקה (ר"י חריזי, תרג' אסור הקבורה לגלינוס), ור"ל שנתחזקה בקרבו המרה השחורה.

—  הִפע', הִגְבִּיר, —  א) פ"ע, הלך וגבר: אשר אמרו ללשננו נַגְבִּיר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תהל' יב ה). —  °והקול: והקב"ה מסייעו (למשה) לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע (רש"י שמות יט יט). —  ב) פ"י, עשה שיגבר, שיחזק: וְהִגְבִּיר3 ברית לרבים (דני' ט כז). דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צורכן (מד"ר שה"ש, עיניו כיונים). מגביר הוא במלחמה את גבורי החילים (רש"י קהל' י י). —  ואמר הפיטן: נושאים הבל פיצת פימו להגביר, יוצר עמל עלי חק (סליח' יום ה, אם אמרי). —  ואמר המשורר: ויתכס (הסהר) ויתגלה, וישח ויתעלה, ויחסר וימלא, להאיר בחקותיו, ויגביר בהמלאו גאון ים ושפעותיו (ראב"ע, בשם אל). —  *והגביר ידו על, הכביד: והגביר ידו על הסכין (והזהיר, ויקרא יב). —  ובמשמ' °עשה שיכריע נגד אחרים: זאת דעתי בו (בפרוש הפסוק) וזהו אשר אבחרהו ואגבירהו בתבל (ר"י אבן תבון, השרשים לריב"ג, שרש בלל). - ג) °הִגְבִּיר סברה, הכריח אותה בכח ההקש: בהקרבה על אשר הגברנוה (ישוע בן יהודה קראי, ספ' העריות, מרקון 71). ויש להגביר המחשבה מפני שהוא נוגע בבינוני ולא הרמיז תוך בכלי אלא שדבר הכתוב בהווה הוא הדין אם נגע מחוץ (ר"א הקראי, ג"ע, טומאה ז).

—  התפ', הִתְגַּבֵּר, —  א) גִּבֵּר את עצמו, אמץ כחו על, הכריע אותו: יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יִתְגַּבָּר4 (ישע' מב יג). ולגבורה זה המתגבר על יצרו (מגי' יה:). אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו (מו"ק יז.). —  ובמשמ' *אסף כח והתאמץ כדי שיוכל לעשות דבר: עד חצות הלילה היה (דוד) מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי (ברכ' ג:). —  ובמשמ' *הפציר בדבר: מה תקנתן (כשהגשמים נעצרין) יתגברו ברחמים (תענ' ז:), ר"ל ירבו לבקש רחמים. —  ובהשאלה *בדברים לא בע"ח: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב (יומא עו.). —  ואמר המשורר: בעת התגברם (המים) דמו אריות ועת החלשם דמו נחשים (ר"י הלוי, התרדף). —  ב) הִתְגַּבֵּר אל פלוני, הראה עצמו גבור, התנהג בגאוה וחצפה: כי נטה אל אל ידו ואל שדי יִתְגַּבָּר ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו (איוב יה כה-כו). —  ובהחלט בלי אל, *במשמעת הראה עצמו כגבור: וגם על היין אל תתגבר כי רבים הכשיל תירוש (ב"ס גני' לד כה). —  ואמר המשורר: לפני מבנות עופר צביה עברה תוך סוד, ותתגבר וטוב ריחה כרכיל בה לגלות סוד (רמב"ע תרשיש ד). —  ואמר סהל בן מצליח קראי: יקדשו עלי מלחמה ומתגברים5 ומתגאים (ל"ק מכתב). —  ג) בהשאלה, בדברים לא בע"ח במשמ' התרבו, היו רבים ועצומים: ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יִתְגַּבָּרו (איוב לו ט). —  *ומעין: כל העוסק בתורה לשמה וזכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק (אב' ו א). ואלעזר בן ערך קרא לו (ריב"ז) נחל שוטף ומעיין המתגבר שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ (אדר"נ יד). יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים (ר"ה יא:). —  ואש: כיון שהיו מסדרין אותה (את אש המערכה) שחרית היתה מתגברת כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין (תוספתא סוטה יג ו). והיה (בימי שמעון הצדיק) אש של מערכה מתגבר ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים מכאן ואילך פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר (יומא לט.).