גֵּד
1, ש"ז, מ"ר גִּדִּים, — צמח בר, חריף, מין לענה, Wermut; vermout; wormwood: דברים שקשין לאדם כגידין2 שבת פז.. וכיון שהיה (המן) יורד בנחלין היו אומות העולם באין לשתות ממנו והוא נעשה בפיהם גד ולענה תנחו' בובר, בשלח כ. אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו שהיה בפיהם כגידין שם כב.
1 משקל חֵץ, לֵב, זֵק. בארמ' גידא. ות"י מרה כלענה מרירי היך גידי. בסור' גודדא, לענה, ובכלל דבר מר. ור"ח וריב"ג מפרשים גד גידים חנטל حنطل בערבית.
2 ואמר ר"נ: הדלת דגוש והוא לענה.