, ש"ז, מ"ר גִּדוּפִים, סמי' גִּדֻּפֵי, — שה"פ מן גִּדֵּף, קללות ודברים של בזיון, Hohnrede; blasphémie; revilement :   ואחלל שרי קדש  ואתנה לחרם יעקב וישראל לְגִדּוּפִים (ישע' מג כח).  שמעתי חרפת מואב וְגִדֻּפֵי בני עמון (צפנ' ב ח).  ואם התפלל (כשהוא שכור) תפילתו גדופין (ירוש' תרומות א מ ד).  מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע (של טיטוס) ושותק (גיט' נו:).  קול חירופין וגידופין אני שומע (מד"ר שמות מא).  עמלק שנתגאה על הקב"ה בחרופיו וגדופיו (שם במדב' יג).  החרפה והגדוף שהם כלי הנשים שהם קנטרנין (סוף מנח' קנא' לאבא מארי).