1, גָּדֵל, פ"ע, עת' יִגְדַּל, —  א) נהיה גדול, בא בשנים, heranwachsen; creître; to grow: כי ראתה (תמר) כי גָדַל שלה והוא לא נתנה לו (בראש' לח יד). שבי אלמנה בית אביך עד יִגְדַּל שלה בני (שם יא). וַיִּגְדְּלוּ הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כה כז). וַיִּגְדַּל משה ויצא אל אחיו (שמות ב יא). הלהן (להבנים) תשברנה עד אשר יִגְדָּלוּ (רות א יג). - ב) נעשה מעט מעט יתר גדול, יתר בשנים, שהה זמן מה במקום, עם פלוני: ויעזב (רחבעם) את עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את הילדים אשר גָּדְלוּ אתו (מ"א יב ח). ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וַתִּגְדַּל עמו ועם בניו יחדו (ש"ב יב ג). כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה (אבות א יז). יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם במקור נדפס 'אם' זה (יבמ' יג יב). א"ר יוחנן י"ח ימים גדלתי אצל ר' אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד (עירו' נג.). י"ח חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר (סנה' ה:). כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני (כרית' כז.). אמר ר' יוחנן כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו שם כז. ובכנ' — גְּדֵלַנִי: כי מנעורי גְּדֵלַנִי2 כאב ומבטן אמי אנחנה (איוב לא יח). — ג) בהשאלה היה, נעשה גדול בעֹשר, בכבוד וגדולה: ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יי' וַיִּגְדַּל האיש וילך הלוך וְגָדֵל עד כי גָדַל מאד (בראש' כו יב-יג). ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גָּדְלוּ ויעשירו (ירמ' ה כז). וְגָדַלְתִּי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם (קהל' ב ט). — ד) היה חזק, חמור, כבד, קשה: וישבו (רעי איוב) אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר כי ראו כי גָדַל הכאב מאד (איוב ב יג). כי גָדְלָה צעקתם את פני יי' (בראש' יט יג). ביום ההוא יִגְדַּל המספד בירושלם (זכר' יב יא). וַיִּגְדַּל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע (איכה ד ו). — ה) היה מפואר, נהדר: על כן גָּדַלְתָּ יי' אלהים כי אין כמוך ואין אלהים זולתך (ש"ב ז כב). יי' אלהי גָּדַלְתָּ מאד הוד והדר לבשת (תהל' קד א). — ו) היה חשוב, רב הערך, יקר: והנה כאשר גָּדְלָה נפשך היום הזה בעיני כן תִּגְדַּל נפשי בעיני יי' ויצלני מכל צרה (ש"א כו כד). 

— פִע', גִּדֵּל, גִּדַּל, —  א) עשה שיגדל, שיבא בשנים: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גִדֵּל הן אני נשארתי לבדי (ישע' מט כא). אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גִּדֵּלָה (שם נא יח). שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי' דבר בנים גִּדַּלְתִּי ורוממתי והם פשעו בי (שם א ב). לא חלתי ולא ילדתי ולא גִדַּלְתִּי בחורים רוממתי בתולות (שם כג ד). ובני המלך שבעים איש את גדלי העיר מְגַדְּלִים אותם (מ"ב י ו). כי אם יְגַדְּלוּ את בניהם ושכלתים מאדם (הושע ט יב). דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא (יבמ' סג.). נשים המגדלות בניהן לפרה (כתוב' קו.). רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה (סנהד' יט:). — *ובעלי חיים: אין מגדלין תרנגולין בירושלם וכו' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בכור בעל מום שלשים יום (תוספתא ב"ק ח י). בהמה בחייה לאכילה עומדת בהמה בחייה לגדל עומדת (חולי' יד.). גידל תרנגולים בחצר שאינה שלו הרי זו חזקה (ירוש' ב"ב יד ג:). — ובשערות הגוף: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר ליי' קדש יהיה גַּדֵּל פרע שער ראשו (במדב' ו ה). ד' מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מסתפרים קומי ומגדלים בלורית היו (קדו' עו:). ובצמח: נטע ארן וגשם יְגַדֵּל (ישע' מד יד). הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו מים גִּדְּלוּהוּ תהום רוממתהו (יחזק' לא ג-ד). זה אומר זיתי גידלו וזה אומר ארצי גידלה (ב"מ ח ה). —  ב) נתן לו גדולה, עשה אותו גדול בכבוד ותפארה: ואעשך לגוי גדול ואברכך וַאֲגַדְּלָה שמך (בראש' יב ב). ויאמר יי' אל יהושע היום הזה אחל גַּדֶּלְךָ בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהוש' ג ז). ביום ההוא גִּדַּל יי' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אתו כאשר יראו את משה (שם ד יד). אחר הדברים האלה גִּדַּל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו (אסתר ג א). — ובדברים לא בע"ח: כאשר היה יי' עם אדני המלך כן יהי עם שלמה וִיגַדֵּל את כסאו מכסא אדני המלך דוד (מ"א א לז). — ג) חשב אותו לגדול, התנהג עמו כעם גדול וחשוב: מה אנוש כי תְגַדְּלֶנוּ וכי תשית אליו לבך (איוב ז יז). — ד) עם ל אחריו, גִּדֵּל לפלוני, הלל אותו: גַּדְּלוּ ליי' אתי ונרוממה שמו יחדו (תהל' לד ד).

— פֻע', גֻּדַּל, — גִּדְּלוּ אותו, את הילד: אשר בנינו כנטעים מְגֻדָּלִים בנעוריהם (תהל' קמד יב). — *ובשערות: לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתים (ברכ' יא.). 

— הִפע', הִגְדִּיל, —  א) עשה יתר גדול בכמות, vergrössern; agrandir; make great: להקטין איפה וּלְהַגְדִּיל שקל ולעות מאזני מרמה (עמוס ח ה). כה אמר אדני יי' אוי עיר הדמים גם אני אַגְדִּיל המדורה הרבה העצים הדלק האש (יחזק' כד ט-י). — ובדברים מפשטים: הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וַתַּגְדֵּל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את  נפשי (בראש' יט יט). גם זאת מעם יי' צבאות יצאה הפלא עתה הִגְדִּיל תושיה (ישע' כח כט). כי הִגְדַּלְתָּ על כל שמך אמרתך (תהל' קלח ב). הִגְדַּלְתִּי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים (קהל' ב ד). — ועם פעל מקור אחריו: אז אמרו בגוים הִגְדִּיל יי' לעשות עם אלה (תהל' קכו ב). — ובלי פעל, במשמ' עשה גדולות: ראה יי' את עניי כי הִגְדִּיל אויב (איכה א ט). — ועם המלה עם, לטובה: אך יראו את יי' ועבדתם אתו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הִגְדִּל עמכם (ש"א יב כד). — ועם עַל, במשמ' התגדל על, זמם עליו מזמות: ונשמד מואב מעם כי על יי' הִגְדִּיל (ירמ' מח מב). שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה וַתַּגְדִּילוּ עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם (יחזק' לה יב-יג). אם אמנם עלי תַּגְדִּילוּ ותוכיחו עלי חרפתי (איוב יט ה). כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הִגְדִּיל ואסתר ממנו (תהל' נה יג). כי אמרתי פן ישמחו לי (האויבים) במוט רגלי עלי הִגְדִּילוּ (שם לח יז). זאת להם (לעמון ומואב) תחת גאונם כי חרפו וַיַּגְדִּילוּ על עם יי' (צפנ' ב י). יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה הַמַּגְדִּילִים עלי (תהל' לה כו). ובארתי בהערה בספר הערה מעוט הבנת מי שהגדיל עלי (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, נער).  —  ועם עָקֵב, הגדיל עָקֵב על פלוני: גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הִגְדִּיל עלי עָקֵב (תהל' מא י). — ב)  פ"ע, כמו גדל, במשמ' בא בשנים: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל  נשא אשה אחרת (יבמ' י ט). קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל (שם יב ד). הגדילו התערובות ונשאו נשים (שם יא ג). הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה (תוספתא שם יב ה). או שתמאן ותגדיל ותיארס או שתמאן ותנשא לאלתר (גמ' שם קז:). אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל (כתוב' יז:). יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן בי"ד מעמיד להן אפוטרופוס ובוררין להן חלק יפה הגדילו יכולין למחות (גיט' לד.). 

— הִתפ', הִתְגַּדֵּל, —  א) עשה את עצמו גדול, הראה, החזיק את עצמו גדול: וְהִתְגַּדִּלְתִּי3 והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים (יחזק' לח כג). — ב) התגאה, stolzieren; s`enorgueillir; act arrogantly: ויתרומם וְיִתְגַּדֵּל על כל אל (דני' יא לו). היתפאר הגרזן על החצב בו אם יִתְגַּדֵּל המשור על מניפו (ישע' י יה). אל תעשם (את התורה) עטרה להתגדל בהם (אבות ד ה). —  ג) במשמ' *התחנך: בן שמת אביו ואמו אומרת התגדל אצלי היורשין אומרין לה התגדל אצלינו אין כופין אותו שיתגדל אצל מי הראוי ליורשו (תוספתא כתוב' יא ד). אלו לא ימצאו בך רק כי התגדלת מימי בחורותיך תמיד בבית דמיון הנה דייך (לישרים תהלה).