ב. גָּדַל

* 1, פ"י, עת' יִגְדֹּל, — קלע וסבך חוטים או נצרים או שערות וכדומה מעשה גדיל, flechten; tresser: מפני שהבנות יושבות בתוכו (בתוך הים של הנפה) וגודלות כלים יה ג.  וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת שבת י ו.  הגודלת והכוחלת והפוקסת לעצמה פטורה לאחרות חייבת תוספתא שם י יגהגודל כלי צורה ירוש' שם ז י ד.  אין גודלין אותה (את הפתילה) לכתחלה בי"ט ביצה לב:.

— פוע' מפוע', מְגוֹדֶלֶת, עי' ערך *מְגוֹדֶלֶת



1 בארמית: וניגדול תרתי פתילתא (גיט' סט. — ונגדול שני פתילים).  למיגדל אוהרי וכו' למיגדל תנורי וכו' למיגדל מהולתא (מו"ק יא.. — לגדול אהרים וכו' לגדול תנורים (לבנות, לחבר בפתילי ברזל) וכו' לגדול  מהולתא).  בערב' גַ'דַל جٓدٓل, במשמע' זו לחבל וכדומה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים