*גודש, ש"ז, —  מה שגודשים על המדה: שהיתה גודשה לתוכה (מנח' ט ה).  כמחק גודש סאה (זבח' סב:).  שיקדש קמצים בגודש שלו (מנח' פז:).  במלאת שפקו שאונו (של האויב) מוד בְּגֹדֶשׁ (יוצר ז פסח, אי פתרוס).  מרוֹד וטרוֹד בפתוי גֹדֶשׁ און לאלוח (מנח' בר"מ, זולת שבת תשוב', כי אין).  ולרוב גדלו של הכלי ההוא הספיק הגודש שלו למלאות כלי החכמה (עמה"מ, עולם התוהו כד).  — ובמשמע' °גוף גשם:  לממש וְגוֹדֶשׁ לא נשערהו, לטפל ותואר לא נדמהו (שהי"ח ה).  — ובמשמע' °עֹדף בכלל, בשר הַגֹּדֶשׁ, הערלה: גם לכרת בשר הגדש המה (היונים) מנעו ממך (מגדול עוז, אילת השער, שבת וחנכה).