ב. גָּדַשׁ
° 1, קל לא נמצא.
— הִפע', °הִגְדִּישׁ, — נהג, בפרט עִוֵּר: פתאום יבוא כמהלך רישך, ובקבר קמוש וחוח יירשך, זכור כי הרגל תדושך, ויצרך הרע במקלו יגדישך תוכח' מוסר, עזרא הבבלי י.. לארץ יפול נזר ראשך, ותמאס מאכל דגנך ותירושך, יצרך הרע יגדישך, והזרים יאכלו גדישך שם מז..
1 בארמית: עובדא הוי בתרין גברין דהוו עיילין לטבריא חד סמי וחד פתיח והוה ההוא פתיחא גדיש ליה יתבון למקרטא באורחא לקטון עשבא ואכלין דין דהוה פתיח איסמי ודין דהוה סמיא איפתח ולא עלון מתמן עד זמן דגדיש ההוא סמיא לההוא פתיחא מד"ר ויקר' כב. — מעשה היה בשני אנשים שהיו הולכין לטבריה והיה אחד סומא ואחד פקח והיה הפקח גודש (נוהג) בהסומא, ישבו לאכול ולקטו עשבים ואכלו, מי שהיה סומא נפקח ומי שהיה פקח נסתמא ולא נסתלקו משם עד שגדש (נהג) הסומא את הפקח.