גֵּהַ
°1, ש"ז, מ"ר גֵהִים, — כמו נגה, אור זך מבריק, ובהשאלה כנוי להשמים: תומך תקרת גבוהים, יסד הדום וגהים (אמתי, אשיחה נפלאותיך, שבת ד' אחר פסח). גבוהים וְגֵּהִים במאמר הראשון נפרשו, בדבר יי שמים נעשו (מאמר השכל לראב"ן, פיוט אל אלהים)
1 לפי דעת הקדמונים כי שרש נגה הוא גה, וכן פרשו קצתם גֵּהָה עי' זה.