* 1, פ"י, — בהלכות ממונות, בחליקת השותפין, אם אין בדבר המשותף בכדי חליקה לכל אחד יכול כל אחד מהשתפים לטעון: גוּד או אָגוֹד2, או אִגּוֹד, ר"ל קח אתה הכל ופרע לי כנגד חלקי או אקח אני הכל ואפרע לך כנגד חלקך: אעפ"י שהלכה כדברי האומר דין גוד או אגוד בזמן שאין אחד השותפין אומרים כן יש לנו דין חליקה (מגיד משנה, בשם הרב אבן מיגש). ולא שייך גוד או איגוד אלא בדבר שתשמישן שוה ואין בו כדי לזה ולזה אבל בכל אחת מן השפחות יאמר האחד לחבירו גוד או איגוד וכן הדין אם נפל להם שדה וכרם ואין בכל אחד כדי חליקה ואפילו דמיהן שוין לא יחלוקו שדה כנגד כרם בגוד או איגוד אלא על כל א' יאמרו גוד או איגוד (רא"ש ב"ב, סי נ). אבל אם היה להם בית דירה ונפל או נשרף דירתו של אחד מהן או הוצרך למכור מחמת דוחקו יכול לומר לחבירו גוד או איגוד (שם נא). יש מי שאומר שבית דין מעמידים אפוטרופוס לקטנים ודנין להם גוד או איגוד (טור חו"מ קעא, בשם תשו' רה"ג). לא נאמר דין גוד או אגוד בד' אמות של פירוק משא ולא במה שצריכים ליציאה וביאה (שו"ע חו"מ קעא, מתשו' הרשב"א).
1 עי' הערה שלקמן.
2 בארמית: רב יהודה אמר אית דינא דגוד או אגוד ר"נ אמר לית דינא דגוד או אגוד (ב"ב יג.). שאני הכא (בחציו עבד וחציו בן חורין) דאגוד איכא (שהחצי בן חורין יכול לפדות את החצי עבד) גוד ליכא (שאינו יכול למכור את החצי בן חורין (שם). — ופרש הערוך מלשון נגד במשמ' משיכה, משוך אתה או אמשוך אני. ורש"י פרש מלשון גדד במשמ' חתיכה וקציצה, קץ אתה או אקץ אני ולפי זה צריך להיות גד אגֹד. עכ"פ מפני שהכתיב גוד אגוד רגיל ביותר סדרתי דבור זה כאן.