* 1, גּוּמָא, ש"נ, מ"ר גּוּמוֹת, — נקרה פחות או יותר עמֻקה באדמה או בגוף, בלחם וכדומה, עשויה מהטבע או בידי אדם, Grube; fosse; hole: נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא א' כלא' ז ה. אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה חול' ב ח. מותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח וליתן לתוכה שלשה מינין תוספתא כלא' ב ט. נוטל הוא אדם מעה אחת מפיטמא של אבטיח ומעה אחת מפיטמו של תפוח ונותנן לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים ירוש' כלא' א כז.. למה זו דומה לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא שם כתוב' א כה:. החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה שבת עג:. היתה לו גומא וטממה שם פא:. עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו וכו' תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן שם קב:. וכל נימא ונימא (של השערות) בראתי לה גומא בפני עצמה ב"ב יו.. כלי חרס הואיל ויש בו גומות בכורות יז:. החול הזה אתה עושה גומא בערב ובשחרית אתה מוצא שנתמלאית פסיקתא דר"כ שקלים. בשעה שהאילת הזו צמאה היא חופרת גומה וקובעת קרניה לתוכה ועורגת לפני הקב"ה מתוך צרה נפתלי אילה, מדה"ג, כ"י תימנים. — ומ"ר: ככרות הקדש שבתוך גומותיהם מים מקודשים טהר' א ט. היו בה (בפרה האדֻמה) שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה בתוך שתי גומות כשרה תוספתא פרה ב ו. המצח והגבינין וכו' וגומות הזקן ירוש' ניד' ג נ ג. ובסכין יפה שאין בה גומות ע"ז עו:. שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרם גומות נדה נב.. כמלא ברך המחרישה גומות של מחרישה רגמ"ה תענ' כה:.