גּוּן

* 1, מצֻמצם מן גַּוָּן, עם כ בראשו, כְּגוֹן דבר פלוני, כהגַּוָּן שלו, כצורתו, כאופנו, למשל: הטמונים בארץ כגון חלוף והשום והבצלים פאה ו י.  את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרשין ונץ החלב שביע' ח ג. וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יבמ' ו ב. העשוי לשמש את האדם כגון הסולם את הכלים וכגון הקולב מנורה תוספתא כלים ב"מ ו ז. — ועם מלה אחריו: כל האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו ב"ב מט:. שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר"י כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית מנח' צט:. — ועם פעל אחריו: אמר רב יהודה (בעל תשובה הוא) כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושנייה וניצל הימנה יומא פו:. כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות וכו' כגון שהלך בעלה למדינת הים לותה ואכלה עמדה ומיאנה כתוב' קז:. כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר קדוש' עא.. כגון שטען טענת גנב ב"ק קז:. א"ר יוחנן (גזלן שאין לו חזקה הוא) כגון שהחזיק על שדה זו בגזלנותא ב"ב מז..



1 עי' לקמן הערה לערך גַּוָּן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים