°, גּוּפִיִי, ת"ז, לנק'  גּוּפִית, מ"ר גּוּפִיִּם, גּוּפִיּוֹת, — מטבע הגוף, השיך להגוף: כת האנשים אשר לא יכירו מן הענינים כי אם המורגשים ולא המעשה הטוב כי אם הגופיים (רמב"ע, ערוג' הבשם).  החסיד הוא מי שהוא מושל נשמע בחושיו וכחותיו הנפשיים והגופיים ומנהיגם ההנהגה הגופיית (כוזרי ג ה).  להרחיק שתי קצוות הדברים הגופיים שמדות האדם נמשכות אחריהם (מלמד התלמי', בראש').  היה מיעד משה רבנו ע"ה לעמו היעודים הגופיים לא שהם הגמול האמתי והטבעי (שם, ואתחנן).  ונטו לענינים הגופיים (מו"נ א ה).  כי הנפש אחרי הפרדה מן הגוף ישיגוה ענינים גופיים במיני שלומיה ותגמולין וכו' שכל מקבל התפעלות גופיי הוא גוף בהכרח והנפש מקבלת אחר הפרדה התפעלות גופיית כלומר עונשים גופיים א"כ הוא גוף (תגמ' הנפ' א).  שהדמיון לא יגיע אלא בכלים גופים (מאזני צדק, אלגזלי 12).  מה שיסיר האדם מעשה השכל הפועל להיותו טרוד בענינים הגופיים ובהשגת שאר כחות הנפש (רלב"ג איוב לג לג).  הנה יביא (הנביא) על הכלל ההוא יסורין מה ומכאובות אם להצילם מהרע הגופיי הנכון לבא עליהם אם להצילם מן הפחיתות הנפשי אשר החלו להסתבך בו (שם).  הענין כן הוא מבואר שאם אין תועלת בהם בחיים הגופיים אין בהם תועלת כלל לפי שכבר הונח שאין להם רושם בהצלחה הנפשיית והגופיית (הוא, מלחמ' ה' א ד).  שלא יפנו אל ערבות החיים הגופיים ולא יקחו מעניניהם הגופיים אפילו ההכרחי להם בשלמות (שם).  מה שיעדה התורה האלהית ברוב המקומות הגמול הגופיי הוא בעבור שהאדם מורכב מב' חלקים (ר"י בר' אבר', חזוק אמונ' א יח).  לפי שהתענוגים הגופיים נראים ומורגשים לכל האנשים בכל החמשה חושים (שם).  והשכר והעונש  שני מינים אם גופיי ואם נפשיי (העקרים א טו).  מי שיאמין השניות או שהוא (הבורא) גופיי או כח בגופיי (שם).  והשכר הגופיי המגיע מהש"י בעולם הזה לצדיק על קיום המצוה (שם א י). — ומ"ר לנק': ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם (חו"ה, עבוד' האלהים ב).  להנאות הגופיות המטרידות האדם מהגיע לתכליתו (שער השמים לר"י אבן לטיף כה). והתנועות והמנוחות הנפשיות והגופיות (קאנון א א ב).  שאלו השמחות הגופיות אינן ממה שראוי שישמח האדם בהן (רלב"ג, דהי"א טז כג).