גּוּפֵנוּ
* , — דבור קבוע בהלכות ממונות, ור"ל: אינני רוצה להשתתף, בבנין וכדומה: בעל הבית מבקש לבנות ובעל העלייה אינו רוצה מהו שיאמר לו גופינו1 וכו' היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו עמד הלה ובנאה בלא רשותו הרי זה מחשב יציאותיו כשער שבנה ויתן לו את כל יציאותיו וכו' שאינו אומר לו גופינו מן הצד כשם שאינו אומר לו גופינו מן הצד כך אין אומר לו גופינו מלמעלן ירוש', סוף ב"מ.
1 בעל פני משה פרש גופינו מלשון גפוף וסתימה. אבל דחק פרוש זה בולט, כי מה טעם גפוף וסתימה בנוגע לבנין מלמעלה? ובכלל מכל הסגנון נראה כי זה דבור קבוע.