גּוּץ

*1,  ת"ז, לנק' גּוּצָה, מ"ר גּוּצִים, גּוּצוֹת, — קָצֵר: לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם (ברכ' לא:).  הוא (החולץ) ארוך והיא גוצה וקלטתהו (הרוק) הרוח וכו' היא ארוכה והוא גוץ (יבמ' קו:).  מדת בשר ודם יש בתוך פמליא שלו בני אדם נאים ממנו וגבורים ממנו וגוצים ממנו וארוכים ממנו (פסיק' דר"כ, וזאת הברכה)..



1 לא נתברר מקורו.  בארמ':  גוץ יומין (תרג' איוב יד א).  אי תתך גוצא גחין ותלחוש לה (ב"מ נט. —  אשתך גוצה (קצרת קומה) גחון ולחש לה) — משק' בוּר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים