גּוּץ
*1, ת"ז, לנק' גּוּצָה, מ"ר גּוּצִים, גּוּצוֹת, — קָצֵר: לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם (ברכ' לא:). הוא (החולץ) ארוך והיא גוצה וקלטתהו (הרוק) הרוח וכו' היא ארוכה והוא גוץ (יבמ' קו:). מדת בשר ודם יש בתוך פמליא שלו בני אדם נאים ממנו וגבורים ממנו וגוצים ממנו וארוכים ממנו (פסיק' דר"כ, וזאת הברכה)..
1 לא נתברר מקורו. בארמ': גוץ יומין (תרג' איוב יד א). אי תתך גוצא גחין ותלחוש לה (ב"מ נט. — אשתך גוצה (קצרת קומה) גחון ולחש לה) — משק' בוּר.