ג. גּוֹר

1, פ"י, עב' גּוֹרְתִּי, עת' יָגוֹר, בכנ' יְגוֹרוֹ, יְגוֹרֵם, — הפיל ארצה, החריב, שד רשעים יְגוֹרֵם2 כי מאנו לעשות משפט (משלי כא ז). 


1 בערב' גַוּר جَوُر, הפכו, הפילו ארצה, החריב (הבית).

2 מנחם: מלשון פחד. ראב"ע: ישברם. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים