1, פ"ע, עב' גָּר, גַּרְתִּי, עת' אָגוּר, — ירא, פחד, היה לבו מלא דאגה חזקה פן יקרה דבר, fürchten; craindre; be afraid: אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם לולי כעס אויב אָגוּר פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת (דבר' לב כו-כז). בזדון דברו הנביא לא תָגוּר ממנו (שם יח כב). לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תָגוּרוּ מפני איש (שם א יז).  משתו (של הלויתן) יָגוּרוּ אלים (איוב מא יז). ייראו מיי' כל הארץ ממנו יָגוּרוּ כל ישבי תבל (תהל' לג ח). — ואמר בן סירא: אל תבקש להיות מושל אם אין לך חיל להשבית זדון פן תגור מפני נדיב ונתתה בצע בתמימיך (ב"ס גני' ז ו). — ואמר המשורר בקבצו שלשת המלים גּוּר יחד: מי צבי יָגוּר בבית גּוּר ולא יָגוּר2 ולא עליו חרדה (ר"י הלוי, ראו חֻפה). —  ועם ו המהפך: וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי וַיָּגָר מואב מפני העם מאד כי רב הוא (במד' כב ב-ג). וירא שאול אשר הוא (דוד) משכיל מאד וַיָּגָר מפניו (ש"א יח יה). — וצווי: הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגוּרוּ ממנו כל זרע ישראל (תהל' כב כד). — ואמר בן סירא: גור מרע כי רע יוליד (ב"ס גני' יא לג). — ועם ל אחריו, דאג לו הרבה: גּוּרוּ לכם מפני חרב (איוב יט כט). לעגלות בית און יָגוּרוּ3 שכן שמרון כי אבל עליו עמו (הושע י ה).